"משהו רע מאוד עובר על ערד בשנים האחרונות" - פתחה כתבה במעריב ב-6.5.10. בין שורותיה הזדקרו משפטים שקריים כגון: "...ניכרת נטישה המונית של תושבים", "קופת העיר סובלת מגירעונות כבדים", "...כאלף וחמש מאות פליטים מסודן, שהעלו את שיעור הפשיעה" (הכתבה המלאה:
www.nrg.co.il/online/54/ART2/103/582.html).
ערד נולדה כ"תיקון". פרנסי המדינה הבינו ששגו בתכנון ערי הפיתוח, והחליטו לתכנן שתי ערים חדשות, ערד וכרמיאל, על בסיס הלקחים. שתיהן קמו בשנות ה-60, לאור התפיסה המערבית שדגלה בתכנון מדינתי שיארגן את האוכלוסייה בצורה מוסדרת.
הוחלט שערד תוקם תוך תכנון מדוקדק, פיסי, כלכלי וחברתי. סברו אז שגרעין של צעירים ילידי הארץ יהיה הפיתרון הנכון להצלחתה של העיר, אלא שלימים, לא כך אירע. כשבוחנים מה היו התהליכים שהובילו את ערד לאן שהובילו, עולים מספר לא קטן של גורמים, חיצוניים ופנימיים.
מעקב אחר יחסי המדינה עם הנגב לאורך השנים, מעלה מבנה יחסים של "שליטה מזניחה" - שליטה, אך עם הזנחה, שהלכה וגברה מאז שנות ה-80.
במה אמורים הדברים?
- שיטת הבחירות בישראל מונעת ייצוג של הנגב בכנסת.
- המדינה מסרבת להסדיר את הסכסוך עם הבדואים על האדמות, והנגב סובל ממראה של סלאמס, מלווה בתסכול ושנאה.
- עם כיבוש השטחים ב-1967, הוסטו תקציבי עתק לשטחים.
- תהליכי הגלובליזציה בישראל כללו את הפרטת מפעלי ים-המלח, ללא סייגים חברתיים. העובדים הועסקו באמצעות קבלני כוח-אדם בשכר נמוך, וההון הגדול הצטבר במרכז.
- הועמקה ההתבדלות החברתית. בנגב הוקמו יישובים קהילתיים שרוקנו את הערים מכוח-אדם יזמי ומשכיל. רבים מהמנהלים ובעלי ההון בנגב התיקו מגוריהם למרכז הארץ. נוצר פער בין יושבי המועצות האזוריות לבין יושבי הערים.
- משנות ה-90 נעשו קיצוצים כואבים בתקציבי הרשויות. ערים מבוססות נפגעו פחות, אך הקטנות והפריפריאליות נפגעו אנושות.
- מדיניות ההגירה הפלתה את הנגב, שבו הדירות היו קטנות יותר ואוכלסו לכן בקשישים ובמשפחות חד הוריות. קליטת אחוז גבוה של עולים פגעה במרקם החברתי העדין בערים.
נוצר הרושם שהמדינה ויתרה על הנגב, והוא הפך לחצר האחורית שלה. הגורמים המשותפים לערי הנגב כולן, חלקם רב בהפיכת ערד לעיר פיתוח ככל ערי הנגב.
עתה, נתבונן בדינמיקה של התהליכים בערד פנימה.
כבר בשלהי כהונתו של בייגה (אברהם שוחט) כראש העיר החלו להסתמן הבעיות העתידיות, ושוחט לא הצמיח שכבת מנהיגות. בצלאל טביב שנבחר אחריו, לא היה מסוגל לתת מענה מנהיגותי לשינויים הקשים שחלו באותן שנים. תחת זאת, טביב הכפיל את אוכלוסיית ערד באמצעות מהגרים. המרקם החברתי-קהילתי שונה ללא היכר, ותושבים שתחושת המקום אבדה להם - עזבו. תהליכי ההחלשה של העיר דרדרו גם את הפוליטיקה המקומית. התקווה שמוטי בריל יביא פוליטיקה אחרת הושמה לאל, וערד קיבלה ועדה ממונה מטעם משרד הפנים.
המצב המתדרדר, אסון הפסטיבל, אובדן הדמוקרטיה המקומית - כל אלה ביססו בקרב הוותיקים תחושה שעירם אבדה. העוזבים והנשארים החלו להתבייש בערד.
מזה מספר שנים מופיעות כתבות המשפילות את ערד. אך הכתבה הנ"ל במעריב שברה שיאים בשטחיותה, באי-אמינותה ובמגמתה המופגנת להשמיץ. היא מעלה תהייה - האין מאחוריה גוף המנסה לדרדר את ערד לשאול תחתיות?
רבים הדברים הטובים והיפים בערד, ותקצר היריעה מלהעלותם כאן. חשוב שהמנהיגות הנבחרת החדשה תתכנן את עתיד העיר בזהירות, באחריות ובשיתוף האזרחים, ותבנה עיר שבה קהילה רב תרבותית ולא מתבדלת, כזו שנעים לחיות ולגדל בה ילדים.