הלאה. שיר הפרידה הוא מ"מדינת שיראל" שזה סיכול של "ישראל", אבל מספר איזו ישראל מבקשים יוצרי "ארץ" להטביע - ישראל המזרחית, הימנית, החרדית (והמתנחלית), בקיצור כל מי שהצביע לקואליציה הנוכחית - רובו המוחלט של הציבור היהודי.
אגב, מסתבר שמה שחשבנו כביקורת תרבות על השתלטות מוזיקה נחותה במקום תרבות עילית שהייתה פה קודם, מתגלה כביקורת פוליטית על השתלטותה של הוויה מזרחית שהיא מסורתית יותר, שזמריה אינם עובדים בשבת, שהם פרו-יהודים ופרו-ישראלים לחלוטין ובעיקר מצביעים ליכוד ודרומה לו. אני טוען כבר שנים שזו הסיבה העמוקה לפוליטיזציה באמנות הישראלית. זה מגיע עד להתקפות של נתן זך וחוגו על אלתרמן וחוגו. כל התירוצים האסתטיים הם רק מסך עשן-סיגריות שביקש לסמא את עינינו מלראות נכוחה היכן נעוץ הוויכוח.
הנה הנחות יסוד נוספות שהובלעו בשאלות המנחה לדמותה של יו"ר האופוזיציה,
ציפי לבני, כאילו היו אמת צרופה: "ממשלת ישראל זכתה לביקורת בעולם. לא רשמה הישגים משמעותיים, ואתם לא עושים כלום!". הדברים נאמרו בשבוע מטורף שבו כלכלות יוון, ספרד ופורטוגל קרסו, אל מול ישראל שכלכלתה החזקה היא אי של שפיות בסערות העולמיות. ההתמודדות השגרתית שלנו עם מלחמה מתמדת בעצימות נמוכה והוצאות ביטחון בלתי אפשריות, מעצימה את ההישגים הללו עוד יותר.
הנחה נוספת שהובלעה: "גם אנשי התרבות כבר לא ממהרים להזדהות פוליטית ולשנות את המציאות שאנו חיים בה". ומי הובא כדי להמחיש זאת? זמר המגזר, אביב גפן, שאמנם הוגחך, אבל דווקא משום שהוא לא מספק את הסחורה המבוקשת. האמת היא, שאינני מבין את הביקורת עליו. לא מזמן הוא התראיין לטלוויזיה הגרמנית ואמר דברים שמן הסתם היו ערֵבים על יוצרי "ארץ":
"כשלכל החברים שלי מלאו 18, הם נשלחו לשרת את המדינה והתחילו להרוג אנשים והיו להם סיוטים נוראיים. הם רצו לתאילנד לבלוע סמים ואל.אס.די. אני לא הלכתי לצבא והפכתי לצופה והתחלתי לכתוב שירים על זה, על התהליך, על שטיפת המוח שחברים שלי עברו".
אבל, רגע, האם הביצה לא סערה בתקופה האחרונה בשל
שיר המחאה של עמיר בניון נגד השמאל הרדיקלי? הנה אמן אמיץ שיצא נגד השיטה ולא פחד גם לשחרר אמירות פוליטיות ברורות, שכנראה משקפות את הקונצנזוס הישראלי, אבל לא זה של יוצרי "ארץ", מכיוון שאתרע מזלו של בניון להיות בצד הלא נכון של המפה.