"הסיבה שאנחנו חושפים סיפורים גדולים היא שיש לנו את המשאבים ללכת ולהביא אותם. עיתונים שעוסקים בדיווח פוליטי דחוקים כלכלית, אין להם את המשאבים והם לא רוצים להקדיש את הזמן והמאמץ שכרוך בעיתונות תחקירנית טובה", כך מסביר בארי לוין, עורך הצהובון "נשיונל אינקוויירר", את יתרונו היחסי בענף העיתונות. לוין אומר זאת בראיון שהעניק לכתב ניר נתן, שמתפרסם ב"פירמה", המגזין שחולק אמש למנויי "גלובס".
לוין עומד על נקודה נכונה, כמובן. תחקירי עומק עולים כסף רב, ובענף שהכנסותיו התכווצו באופן דרמטי, הנטייה במערכות העיתונים היא להיפטר מכל הוצאה מיותרת. בארה"ב
צצו בשנים האחרונות פתרונות שונים
ומבטיחים שאולי ימנעו מצב שבו רק לעיתונות הרכילות די משאבים לביצוע תחקירים. בישראל מצבה של עיתונות התחקירים תלוי בעיתונות הממוסדת.
הבוקר, כשנתיים לאחר כניסתו של דב אלפון לתפקיד עורך הארץ, יוצא לאור הפרסום הראשון של
מחלקת התחקירים החדשה בעיתון. לפני התוכן, מלה על הצורה: התחקיר מוגש בקונטרס נפרד, בן שמונה עמודים (ברודשיט). בראש כל עמוד לוגו ייעודי וסיסמה ("הארץ - חקירה נגדית"). זו בחירה מבורכת. ההפרדה מיתר חלקי העיתון מגבירה מאוד את תשומת לבו של הקורא לתחקיר. אם היה מתפרסם ככתבה ארוכה מן הרגיל ב"מוסף הארץ", היה מתפרק בוודאי בין תחילת המוסף לעמודיו האחוריים ועלול היה ללכת לאיבוד בין שלל מודעות הפרסומת ומדורי הפנאי. כאן מוגשים ממצאי התחקיר נטו, באופן מפורט אך מרוכז.
עניינו של התחקיר, מאת ניר חסון, בהתנהלות בעייתית לכאורה במהלך חפירות ארכיאולוגיות בירושלים, "החפירה הארכיאולוגית המפוקפקת ביותר בתולדות ישראל", לשון כותרת המשנה לתחקיר, שנועדה להכין את הקרקע לבניית מוזיאון הסובלנות, מיזם של מרכז ויזנטל. מבחינת עיתוי פרסום התחקיר, המועד הולם ביותר. בשבוע שבו פרצו הפגנות אלימות בירושלים במחאה על הזזת קברים באשקלון, נכנס הארץ לקרביים של הזזת מאות שלדים מבית-קברות מוסלמי בהליך מזורז ומעורר מחלוקת.
חסון מתאר את פינוי השלדים שנעשה ב"חמישה חודשים של עבודות מרתוניות", תחת מעטה כבד של אבטחה וסודיות. הארכיאולוג גדעון סולימני מספר לו על לחצים לסיים מלאכת החפירות במהרה, עובדים שחפרו במקום מספרים על דרבונים תדירים מטעם המנהלים למהר בעבודה ("זו לא הייתה ארכיאולוגיה, זו הייתה קבלנות", אומר אחד מהם), יש מי שטוען בפניו כי העבודה בוצעה בניגוד להנחיה של בג"צ "למזער את הפגיעה בקברים", וברקע
ניגוד עניינים לכאורה של ד"ר אלון שביט, ששימש בפרויקט לסירוגין כארכיאולוג מוסמך וקבלן פינוי, בהתאם לצורך.
את התחקיר מלווים תצלומים [TED] מאתר החפירות, תצלום אוויר של השטח כפי שהוא נראה כיום, ורשימות רקע מאת נטשה מוזגוביה ואסתר זנדברג. כמו-כן מצוין כי גם מאיה זינשטיין, ירדן סקופ ואביב שמידר נטלו חלק במלאכת הכנת התחקיר. בתגובה לטענות העולות מן התחקיר, מוכחש כי החפירות לא התבצעו כהלכה ותוך שמירה על השלדים בבית-הקברות ונטען כי המניע לפרסום כולל "תעמולה, פוליטיקה ודעה קדומה".
יש לציין כי ממצאי התחקיר אינם חד-משמעיים. המקטרג על העברת השלדים, סולימני, אומר לחסון כי על-פי הצהרת רשות העתיקות ופסיקת בג"צ, במרבית האזור "הם [החופרים] יכלו לבוא עם דחפורים ולנקות את השטח", דבר שלא נעשה. גם באשר לאזור שבו דרש בג"צ משנה זהירות לא ברור מקריאת התחקיר באיזו מידה ניזוקו השלדים שהיו טמונים באדמה כתוצאה מתנאי השטח וזירוז העבודה. תחת זאת מופיעים משפטים עמומים כגון "פה וגם פה מוצאים השלדים ומפונים בכלים ידניים במידת זהירות התלויה בלחץ זמן וברמה המקצועית של החופר" ו"מעדויות החופרים נראה שעל פניו ההוראה למזער את הפגיעה בקברים לא תמיד קוימה".
כמו-כן, ניתן להצביע על צביעות ביחס שמפגין הארץ להזזת קברי מוסלמים לעומת היחס שהפגין כלפי המחאה נגד הזזת הקברים באשקלון ויש להזכיר שעיקרי הטענות העולות מן התחקיר פורסמו בעבר.
אבל ככלל, הקורא מקבל תמונה מפורטת על מה שנעשה במבצע הכשרת הקרקע למוזיאון, על הדמויות המרכזיות בפרשה, ועל המניעים והקשרים הפוליטיים והכלכליים שלהם. בתור פרסום ראשוני למחלקת התחקירים של הארץ, גלומה בקונטרס שצורף הבוקר לעיתון הבטחה לעיתונות עילית, הדורשת השקעה ניכרת של מאמץ וממון, ותכליתה בדיקה מעמיקה של פרשות שיש בהן עניין לציבור. באפילוג של התחקיר ממליצה אסתר זנדברג לגנוז את מיזם מוזיאון הסובלנות. יש לקוות שמחלקת התחקירים החדשה של הארץ תאריך ימים ותוציא לאור את ממצאיה באופן שוטף ובתדירות גבוהה, כך שההבטחה תתממש.