בשבוע שביקרתי בעיר חניה בכרתים הרשימה אותי במיוחד דמותו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס, שבין שפע עיסוקיו הוא נוטל על עצמו בהתנדבות מלאה לנהל את בית הכנסת "חפץ חיים" בשכונה העתיקה של העיר. הוא עושה את הכל בדרכו הוא. בנועם הליכות הוא עושה את הבלתי יאומן להחזיק את המבנה, לנהל גחלת יהודית לוחשת חיה ונושמת.
זו קהילה שקשה לה לאסוף מנין לתפילה. בנטל העשיה נעזר ד"ר ניקולאס סטוורולקיס בידידים נוצרים, שחלקם הם מבאיו הקבועים של בית הכנסת וחברים במוסדותיו. כך מתאפשר לכל יהודי שמגיע לעיר התירותית בכרתים לזַכות עצמו בתפילה בבית תפילה במיוחד בימי שישי, בשבתות ובחגים.
מ-77.000 יהודי יוון ערב מלחמת העולם השניה נותרו היום כאלפיים ובעירה חניה, בה ביקרתי, לא נותר אף לא יהודי אחד אחרי מלחמת העולם השניה. מתי מעט יהודים החיים היום בעיר הגיעו אליה אחרי מלחמת העולם השניה. הם הגיעו למקום שנפגע אנושות בהפצצות של חיל האויר הגרמני ומצאו את בית הכנסת "עץ חיים", שכמעט כולו חרב.
קשה שלא להתרגש מהנכונות של קומץ זעיר של יהודים שלקחו על עצמם לשחזר את מבנה בית הכנסת כפי שהיה מאז המאה ה-17 ולשקמו. וזאת גם בסיוע של חברי קהילה יוונים שאינם יהודים ונוטלים חלק בכל הפעולות התרבותיות כולל מועדי תפילה. בכל העשיה הזו מורגשת ידו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס וידידו, יווני נוצרי, המדבר עברית יחסית קולחת שניתן להחמיא לה, גם אם פה ושם הוא שוגה.
זו הייתה עבורי חוויה קשה לעמוד בבית הכנסת בחניה ולהתפלל עם כעשרים איש, נשים וגברים יחד, חלקם יהודים וחלקם נוצרים, ולדעת שבמקום הזה לפני 67 שנה רוכזו כל יהודי חניה על-ידי הגסטאפו. על אותם ספסלים ישבו 260 יהודים - קהילה שלמה על זקניה, גבריה, נשותיה וטפה - ונשאו תפילה אחרונה, צעקו "שמע ישראל" לפני שיצאו לעיר הנמל הרליקיון ושם הועלו על אוניה בדרכם לפיראוס עם עוד שש מאות שבויי מלחמה. מפיראוס היו אמורים להמשיך למחנה הריכוז באושוויץ, אבל בנסיבות שלא ברורות דיין עד היום, האוניה טבעה ואיתה ירדה למצולות-ים כל יהדות חניה עד אחרון בניה.
היום עמוסות ידיו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס עבודה אחרי שני אירועים כואבים של הצתה, שאירעו השנה בבית הכנסת במהלך חודש ינואר. וזאת לאחר שהספיק לנשום מעט אויר משיקום הנזקים שאירעו ברעידת האדמה ב-1994.
אני שנכנסתי למקום ארבעה חודשים אחרי ההצתה השניה, חשתי הערכה רבה ל"פצצת" האנרגיה של ד"ר ניקולאס, שאינו אדם צעיר, שמצא את הכוח והמשאבים בקהילה כה קטנה להחזיר הכל למקומו, כאילו לא היה הכל חרוך ושרוף לפני ארבעה חודשים. היה זה מרגש להכנס לבנין שכולו אומר הוד, בנין החובק בחובו היסטוריה יהודית כואבת ודומעת.