אנחת הרווחה של ציפי חוטובלי

חברת הכנסת הגברת ציפי חוטובלי ניצלה לאחרונה ממבוכה לא קטנה. היא יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה. אי-אפשר היה לה שלא לחוש באי נוחות גדולה כאשר קראה בעיתונים כי הרב אליקים לבנון, אחד מן האישים שהיא נועצת בו ומתאמת עם פסיקותיו ההלכתיות את עמדותיה הפוליטיות, פסק כי אל להן לנשים לבקש להיבחר לרשות המקומית. הוא מצוטט כמי שכתב: "בעיה ראשונה היא מתן שררה לאישה. ושותפות במזכירות כמוה כשררה". יושבת-ראש מעמד האישה בישראל, אקדמאית דעתנית, מיד הבינה כי החלק הזה בפסיקה הוא עקרוני. בניגוד לשחרורה של רוב האנושות מן השעבוד לדעה הקדומה כי שררה משתנה במהותה אם היא שררה של איש או אם היא שררה של אישה, ושל אישה היא בעייתית, איימה האמירה הכללית הזאת של הרב לבנון לכלוא אפילו את חברת הכנסת חוטובלי לתוך התא הצר של שררה בעייתית, אם לא אסורה. הרב לבנון אמר יותר מזה:" בעיה שנייה היא, שאלת התערובת בין גברים לנשים. ישיבות מזכירות כידוע מתנהלות בלילה ולעיתים מסתיימות בשעות מאוחרות ביותר. מאוד לא ראוי לשבת במעורב בסיטואציה זו". הערה זאת לא היה לה משקל עקרוני, אבל גם משקל מעשי היה גם היה לה. אם בישוב קטן כאלון מורה יושבים נבחרי הציבור עד לשעות הקטנות של הלילה, במוסד נכבד כגון "הכנסת וועדותיה" יושבים צפופים ומצביעים רווחים בלי שיעור וחברת כנסת פעילה ולוחמת, לביאה בין הכפירים, מה תעשה אם עצם הצוותא של גברים ונשים חשובה כפריצה של גדרי הצניעות? מיד פנתה הגברת חוטובלי אל כבוד הלבנון ושאלה "היתכן"? לדבריה הרגיע אותה הרב אליקים לבנון הרגעה שלימה ואמר גם כתב כי הפסק שלו נוגע רק להתנהלות הציבורית ביישוב. "בליגה הלאומית דברים צריכים להתנהל על-פי צרכי המדינה ולפסק הזה אין קשר לבחירות לכנסת... הנני רואה בך כוח חיובי גדול, נאמן לרוח ישראל ולמסורת הדורות. בהופעתך את מייצגת נאמנה את העקרונות המקודשים לישראל ולתורתו, וחשוב וחיוני שכוח זה יופיע על במת הכנסת, בתפקידים בכירים יותר". מי בארץ הזאת אינו שומע את אנחת הרווחה של חברת הכנסת שקולה הולך תמיד בכל הארץ בדציבלים נדיבים? אלא שהגברת היא גם יושבת-ראש השדולה בעבור האישה באשר היא אישה, גם של המועמדות לכהונה ביישובים קטנים. על כך לא שאלה ולא פנתה ולא ביקשה ולא קיבלה מענה מפי הרב. היא כנראה הבינה מדעתה מדוע יישוב לא וכנסת כן. היא ידעה שהרב לבנון סובר, וכך גם כתב, כי הדינמיקה ביישוב היא שונה. "ביישוב כל אישה יכולה וצריכה להשפיע על דעת הציבור בתנאי שזה באמצעות בעלה. בקרב המשפחה מנהלים דיון על נושא מסוים וכאשר מגיעים לאחדות דעות, הבעל מייצג את דעת המשפחה. כך ראוי ונכון לעשות כדי שלא יווצר מצב בו אישה מצביעה לימין והבעל לשמאל. לכן, לא דעת האישה נשמעת ולא דעת הבעל, מה שנשמע זוהי דעת המשפחה". אין הרב לבנון מתייחס למשפחות חד-הוריות, שכנראה משוללות סטאטוס של משפחה. הסטאטוס הזה הוא הקובע לגבי מהות החברות ביישוב. המשפחה משתכנת. לא האיש כשלעצמו, לא האישה כשלעצמה, וראש המשפחה הוא הבעל, והוא המדבר לאחר היוועצות בשם התא המכונן. ביישוב 'כל איש שורר בביתו'. אין הדבר כן בכנסת. למה? הרב לבנון הוא מתלמידיו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שלא תמך, בניגוד לעמיתו הרב עוזיאל, בזכות הבחירה של נשים. בישובים הקטנים הוא הולך בעקבות רבו. אולם במישור הארצי, אין הוא הולך בעקבות רבו. חברו של הרב לבנון, הרב דב ליאור, מבהיר באחד מאתרי התשובות שלו מדוע, ופוסק:" הרב קוק סבר שנשים לא צריכות להתעסק בנושאים ציבוריים. לא מפני שאינן מסוגלות, אלא משום שזה לא מתאים לתכונת האישה ש"כל כבודה בת מלך פנימה". מסיבה זו סבר שאישה לא צריכה להיות חברת כנסת, שופטת או פרקליטה. יש לאישה עשרות תפקידים ומטלות חשובים אחרים שמסתדרים עם הכלל ש"כל כבודה בת מלך פנימה". כיום אנחנו סומכים על הדעות שהביא בעל שאלות ותשובות "שרידי אש" (הרב יחיאל יעקב ווינברג), שאם נשים בציבורנו לא יצביעו בבחירות, אנחנו במו ידינו מפחיתים את הכוח אותו אנחנו יכולים לקבל בכנסת, ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך". בעברית פשוטה, במקום בו נאבקים על ארץ ישראל השלימה ובו מצביעים על מפת הדרכים המדינית של ממשלת ישראל, אין לדקדק כל כך "בכל כבודה בת מלך פנימה" ואין לחוש לתכונותיה, לתפקידיה של האישה כאישה, לחשיפתה לסכנת העברה על גדרי הצניעות. הכנסת היא יעד לכיבוש, ומה שראוי להיזהר מפניו ביישוב משפחתי, אינו יכול להיות עיקר במערכה על יישוב הארץ. כאישה פוליטית, יש לחברה הנכבדה על מה לסמוך על-פי תפישתה. היא קרובה לרב לבנון אפילו בפסיקה הפרובלמאטית של סירוב פקודה כי לדידה איסור של פינוי הארץ מיהודיה גובר על המצווה של ציות לפקודה של צהל המגנה על ישראל. אבל כאחראית למעמד האישה, איך תגן הגברת על שתיקתה? מעמד האישה אינו נבחן כשהוא נשקל מול הצווים העליונים של אידיאולוגיות הלאום, של ביטחון, של צבירת כוח אלקטוראלי לשם מימוש המטרות העיליות כביכול. הוא נבחן בחיי היום יום, בחברה בה בונים משפחות, בה גדלים ילדים, בשיבוץ השוויוני בחברה היוצרת, בחינוך, באמנויות, בכל מרקם החיים, החל באוטובוסים שנוסעים בו לכל מקום וכלה בלשכות של ראשי עיריות וממשלות. אנחת הרווחה של חברת הכנסת על שקיבלה היתר לייצג את ישראל בכנסת על-פי עקרונות המקודשים לישראל ולתורתו אבל השלימה עם מה שנגזר על הנשים בכלל, אינה אנחה הראויה להנחה.