דוגמה אחרת היא מחקר שתוצאותיו התפרסמו לפני כשנה, אשר עסק בקשר שבין היגיינה אוראלית לבין דמנציה. לקחו קבוצה של מבוגרים, בדקו את הפעילות המוחית שלהם על-ידי תהליך בו מקריאים להם רשימה של מונחים והם צריכים לחזור עליהם. במקביל, בדקו את רמת ההיגיינה האוראלית שלהם, וליתר דיוק את רמת הרובד החיידקי (הפלאק). המחקר מצא, כי אלה שהיה להם את התפקוד המוחי הירוד יותר, היה להם גם אחוז גבוה יותר של רובד בפה והיגיינה אוראלית ירודה.
במחקר כזה אתה לא יודע מי הביצה ומי התרנגולת. אפשר להגיד שרובד הוא אחד הגורמים לדמנציה או להגיד שאדם דמנטי שוכח לצחצח את שיניו. אומנם החוקרים טענו, שיש קשר בין רובד חיידקי לדמנציה, אבל אם אתה רוצה להיות הגון אתה לא יכול לצאת עם כזו מסקנה גורפת על בסיס מחקר חתך מסוג זה.
עם זאת, בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים התומכים במידת מה בתוצאותיו של מחקר זה. מדובר במחקרים רציניים המראים שלמוקד דלקת בגוף יש השפעה על דברים רבים, ביניהם על דמנציה. דלקת חניכיים היא מוקד דלקת קבוע ויש לה השפעה על מחלות לב, סוכרת, לידה מוקדמת, משקל וולד נמוך. כמה מחקרים הראו קשר כלשהו לדמנציה (שיטיון).
בשנות ה-50 הייתה תיאוריה לפיה מוקד דלקת גורם לבעיות מערכתיות (סיסטמיות) שונות ולכן עקרו שיניים בקלות רבה בתקופה זו כניסיון לסלק את מוקד הדלקת. תיאוריה זו איבדה מזוהרה עם השנים וכעת היא צפה מחדש.
מסתבר שהיא לא הייתה לגמרי מוטעית. לדוגמא, אנחנו יודעים שאצל חולה בסוכרת, מחלת החניכיים הרבה יותר חמורה, הריפוי אינו טוב וכל תופעות דלקת החניכיים הן הרבה יותר דרמטיות, כולל איבוד שיניים אגרסיבי ומהיר יותר. עם זאת, מצאו גם שלפציינט עם דלקת חניכיים חמורה קשה יותר להשיג איזון במחלת הסוכרת.