מי שלא חושב כמוני מפחיד אותי?

אם אני כזה דמוקרט, למה מפחידות אותי המגמות המתרחשות כעת בחברה הישראלית? מה כל-כך נורא בכך שיש אנשים בארץ שחרדים לביטחון יותר מאשר לדמוקרטיה הישראלית? במחקרים שנערכו אחרי מלחמת העולם השנייה, לבדוק איך עם שלם הלך בעיניים עצומות אחרי ממשלה שהגשימה את הדמוקרטיה שלה בהקמת מחנות להשמדת יהודים, עלה הרצון של אנשים לציית לסמכות. שני הבולטים היו של הפרופסורים סטנלי מילגרם ופיליפ זימברדוֹ. הניסוי של מילגרם, בפסיכולוגיה חברתית, בחן את הציות לסמכות. לאחר חלוקת תפקידים, ה"מורים" הוטעו לחשוב שהם נותנים ל"תלמידים" (שחקנים) שוקים חשמליים בעוצמה של ארבעים וחמישה וולט (וה"תלמידים" שיחקו בהתאם). בכל פעם ש"תלמידים" ביצעו טעות, "המורים" הונחו להעלות את עוצמת השוק בחמישה עשר וולט. כאשר הגיעו לעוצמת שוק של מאה וחמישים וולט, "תלמיד" ביקש שהניסוי יסתיים, ונענה על-ידי החוקר כי על הניסוי להימשך. ל"מורים" שביקשו להפסיק את ניסוי, הסביר החוקר כי הוא לוקח על עצמו את האחריות לתוצאות הניסוי ולביטחונו ושלומו של התלמיד, וכי על הניסוי להימשך. 65% מהמשתתפים נתנו את השוק החשמלי הגבוה ביותר, על אף שרבים לא הרגישו בנוח. אף נבדק לא עצר לפני עוצמת שוק של שלוש מאות וולט. לפני הניסוי, פסיכולוגים העריכו פה אחד שכל משתתפי הניסוי, פרט לכמה סדיסטים, יסרבו לתת שוק חשמלי בעוצמה הגבוהה. הניסוי החל ביולי 1961, שנה לאחר משפטו של אייכמן. מילגרם רצה לבחון את השאלה, האם ייתכן שאייכמן ומיליוני משתפי הפעולה האחרים בשואה "רק" ביצעו פקודות? מילגרם האמין כי השואה נבעה מאלמנטים בתרבות הגרמנית, וביקש לבחון את תגובותיהם של גרמנים לניסוי מול תגובותיהם של אמריקנים, שהיו קבוצת ביקורת. לאחר חלקו האמריקני של הניסוי, נרעש מילגרם מתוצאותיו, ויתר על החלק הגרמני, ופנה להתעמק בתוצאותיו. במטא-ניתוח שנערך ב-2002 במחקרים דומים, נמצא כי שיעור המשתתפים שמעבירים את עוצמת השוק הגבוהה ביותר קבוע ונע בין 61% ל-66%. ניסוי הכלא של זימברדו בחן התנהגות בתנאים שדימו חיי כלא. הסטודנטים המשתתפים חולקו באקראי לתפקידי "אסירים" ו"סוהרים". הראשונים הועברו בעיניים מכוסות למרתף המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, שהוסב ל"כלא". ה"סוהרים" קיבלו מדים, אלות ומשקפי שמש - לצורך שמירה על מרחק פיקודי. ה"סוהרים" קבעו את כללי ההתנהגות לשמירה על הסדר בכלא. העונש הנפוץ ל"אסירים" היה שכיבות שמיכה. "סוהר" אחד גם דרך על גב האסירים בזמן שכיבות השמיכה. חלק מה"סוהרים" הפכו בהדרגה להיות יותר ויותר סדיסטיים, ונראה שנהנו מהעוצמה שבתפקידם. ה"אסירים" הפכו למדוכאים והראו סימני לחץ נפשי. הניסוי יצא משליטה מהר, וביום השני פרץ מרד - ה"אסירים" התבצרו בתאיהם. ה"סוהרים" החליטו לטפל במרד בכוח. הם הפעילו מטף אש כדי להכריח את ה"אסירים" להתרחק מהדלתות, הפשיטו אותם, והעבירו את יוזמי המרד לבידוד. ה"סוהרים" התחילו לראות את ה"אסירים" כעושי צרות, ולהתנהג ביתר אלימות. החוקרים הפסיקו את הניסוי לאחר שישה ימים בלבד. התנהגות החוקרים ספגה ביקורות רבות על כך שלמרות פניות הורי הסטודנטים, וההתנהגות הסדיסטית של ה"סוהרים", לא הופסק הניסוי מוקדם יותר. מטרת הניסוי הייתה לבחון התנהגות בשבי, אך ממצאיו ממחישים כיצד האדם נכנס לתפקיד החברתי שיועד לו, ואת הציות של אנשים כשניתנת להם אידיאולוגיה שיוצרת לגיטימציה להתנהגות מסוימת. הניסיונות הוכיחו בעליל שחברה דמוקרטית איננה יכולה להישאר כזאת, אם האנשים שמרכיבים אותה אינם מבינים באמת את הנטייה הטבעית לצייתנות, הטבועה בנו בעוצמות גדולות. אני לא מרגיש שמי שלא חושב כמוני מפחיד או מחריד אותי. אני שמח שאדם שאינני מסכים איתו בוחן את גבולות הסובלנות שלי. אני באמת מאמין שדעתו של מי שלא מסכים איתי חייבת להישמע, ואני אפילו מוכן למסור את חיי על כך. שלא כיגאל עמיר, שביריות בגבו של יצחק רבין אמר למעשה לו ולנו: "אני לא מסכים איתך, ואני אפילו מוכן להרוג אותך כדי שדעתך לא תתקיים". את זה, רבותי, אף פעם לא תשמעו ממני.