איך (לא) בונים אלטרנטיבה

נוכח אירועי המשט אי-אפשר לשתוק, אבל גם אי-אפשר להצטרף למקהלת הפוליטיקלי-קורקט. על ממשלת ישראל נאמר כבר כל מה שיש לומר. אבל איך בונים אלטרנטיבה? וממה חייבים להימנע כשרוצים באמת לבנות אלטרנטיבה? הגיע הזמן להודות בעובדות - בין קובעי סדר-היום ב"מאבק לזכויות האדם" בולטים ארגונים, מוסדות ואף מדינות, שמייצגים את ההיפך הגמור מזכויות אדם. כל אדם הגון מבין שקואליציה עם שוללי זכויות אדם לא תגן על זכויות אדם, וסביר יותר שתגרום את ההיפך. שיתוף פעולה עם קואליציה כזו, כפי שהיא, רק יעכב כל ניסיון לבנות אלטרנטיבה לימין בישראל, וירחיק את סיום הכיבוש ואת השלום. משט השוטים הוא רק עוד דוגמה הזויה לתופעה המדאיגה. עוד לפני שיצא לדרך, היה ברור מהרכב המשתתפים שבכל תוצאה יחזק המשט, במשוואה הכוללת, את מתנגדי השלום בישראל ובסביבתה. הסטטיסטים שנועדו לקשט את הבמה - לא יכלו להסתיר זאת. לא הפציפיסטים המושבעים, ולא חברת כנסת שהכריזה "אנחנו לא נתעמת בכוח", כאילו שמישהו מהמארגנים החשיב את דעתה. בסופו של יום, כשארדואן והשייח ראאד סלאח, עם הרטוריקה הגלויה הגסה שלהם, מוצגים בעולם כגיבורי זכויות אדם אולטימטיביים - זהו אבסורד מסוכן. אני מבקשת להבליט את האבסורד, באמצעות מאמרו של נגיב מחפוז (ב"הארץ") "הסוגדים לציונות". יש בסופו גם מסקנות מעשיות שחשוב לאמץ. העיקרית שבהן: עמדה עקרונית עקבית נגד קואליציה שכזו, נטולת רגשי נחיתות (!), מול מטיפי מוסר שלא תמיד מבינים (או לא מעוניינים להבין) את מורכבות חיינו כאן - היא חיונית לבניית אלטרנטיבה לימין בישראל. להלן קטעים ממאמרו של נג'יב מחפוז:

• "חיה בקרבנו קבוצת אנשים הרואים עצמם כאויב הראשון במעלה של הציונות העולמית. הם שומרים צעדיה, חושפים את רזיה וצפונותיה, מגלים מדי יום ביומו את כוחותיה הטמירים ומסירים את הלוט מעל התמנון שלה, שזרועותיו שלוחות מזרחה, מערבה, צפונה ודרומה, אף על-פי שאינה מייצגת עם רב. אנשים אלה אינם מכירים בפיוס, אינם קוראים לשלום, ולנצח יעלו על נס את הג'יהאד והמלחמה.
  הביטו כיצד הם רואים את הציונות. בעיניהם היא אינה אלא כוח עולמי השולט בתחכומו ובעורמתו על ארצות הברית, ברית המועצות ומערב אירופה, מוביל את כולם בנתיב הגשמתו העצמית, מימוש האינטרסים שלו ומטרותיו המוצהרות והנסתרות. הם רואים בציונות את הכוח שעיצב את ההיסטוריה האנושית, אשר בכל דור ודור הוא עוטה את המסכה המתאימה לו. הוא זה שהצית את המהפכה הצרפתית ואת מהפיכת אוקטובר ברוסיה, ואף עמד מאחורי מרד עוראבי, מרד 1919 וכל אירוע בהיסטוריה. מהי מלחמת העולם הראשונה אם לא מזימה ציונית, ומהי מלחמת העולם השנייה אם לא מזימה נוספת? אין מוסד מדעי, ספרותי, אמנותי, עיוני, רוחני וחברתי שהציונות אינה הכוח המניע אותו ומכוונו, מנצלו ועושה בו כחפצו. כדור הארץ כולו הוא אפוא נחלת הציונות, משחק בין ידיה והלך מוחה הקודח, ואולי עתה תתאווה לשלוט על היקום, על הכוחות הטמירים ועל הגורלות לקץ הימים.
  זו תמונת הציונות כפי שהיא מתגלמת במוחות אויביה העשויים ללא חת; מבלי דעת העלו אותה לדרגת אלוהות והחלו סוגדים לה. אם היא אכן כזאת, האם לא מוטב לה לאנושות שתיכנע לציונות ותבקש ממנה שתנהיג אותה ותוציא אותה מן החושך אל האור?! הוי הסוגדים לציונות: איננו סוגדים לאלוהיכם, איננו שוקעים בדמיונות שווא, איננו עושים לנו צלמים, ורגשות הנחיתות וההשפלה אינם מדירים שינה מעינינו. אנו נלחמים, עושים שלום ומתפייסים, וכולנו חדורי ביטחון בעצמנו, באנושות ובאל הכול יכול, שממנו נבקש מזור לכל בעל חולי".

אני ממליצה לקרוא את המאמר במלואו.