"ובתקופת תמוז יוצא השמש מחיקו בשביל לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו. למה? שאורו קשה" (תנחומא תצווה ח')
חודש תמוז הינו החודש הרביעי לחודשי השנה והעשירי כאשר מונים את חודשי השנה מתשרי.
מקורו של השם הוא בבלי על שם "דומוזו" שהיה אל הפריחה וההתעוררות ומלך בחודשי האביב (ניסן, אייר, סיון) בחודש תמוז עם נבילת וכמישת הצמחים בטבע מת האל תמוז.
סביב מותו התנהל פולחן שבו היו הנשים מבכות את יום מותו. כנראה, שגם נשים יהודיות אימצו פולחן זה. כפי המשתמע מדברי הגינוי של הנביא יחזקאל באומרו "הנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז, ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה". יחזקאל ה' 14-15.
שם החודש "בלוח גזר" הוא ירח זמר. שבו בוצרים וזומרים את הגפנים. רושמי רשומות דרשו אותיות תמו"ז - זמני תשובה ממשמשים ובאים - מכוון לימי חודש אלול המתקרבים.
החודש תופס בזיכרון היהודי מקום חשוב ומשמעותי כחודש שבו באו צרות רבות על עם ישראל.
בנוסף, לפי המסורת א' בתמוז ויש הדורשים ב' בתמוז הוא יום הולדתו ופטירתו של יוסף הצדיק. זאת בהתאם לדברי חז"ל שרחל אמנו נפקדה בראש השנה. ואם כן תשעה חודשים לאחר מכן נולד בנה יוסף.
יוסף בן יעקב מכל האבות והשבטים נתייחד לו תואר מיוחד בדברי חז"ל "הצדיק".
הוא הגיבור האמיתי הכובש את יצרו וכשם שהוא יודע להיות המושל בכל ארץ מצרים, כן הוא צדיק המושל ביצרו.
לא לחינם בירכו אביו "בן פורת יוסף" פורת אותיות פותר שהרי יוסף היה פותר החלומות. פורת גם אותיות תופר שכן בפרשיות יוסף אנו רואים עיסוק רב בענייני מלבושים. "כתונת הפסים", "חליפות שמלות" שנותן לאחיו ולאביו.
פותר ותופר קשורים זה בזה מלאכת התפירה היא ההתאמה הנכונה והשיבוץ הראוי של חלקי האריג זה לזה. וזהו גם סוד פתרון החלומות בהתאמה ובסידור הנכון של כל חלקי הפאזל זה לזה עד שהכל משתבץ ומקבל תוכן.
החוש של חודש תמוז על-פי ספר היצירה, הוא חוש הראייה. עיון במידת העין הטובה על צדדיה השונים ילמד על הדרוש תיקון בכל השנה בכלל ובחודש זה בפרט.
הקיץ בתקופת תמוז במלוא חומו ותקפו כאשר החום עולה עלולים אנו לאבד את הסבלנות ועל כן ראוי הוא העיסוק במושג עין טובה כיאה לחודש זה שחושו הינו הראייה.
את העין הטובה שבה נתברך יוסף הצדיק נוכל למצוא בשלושה רבדים. התנהגותי, שכלי ורוחני.
ההתנהגותי - מידת הנתינה ברוחב לב ולא בצרות עין. אין שיעור מן התורה לתרומה שצריך האדם להפריש מיבולו, אבל חכמים קצבו את חובת הנתינה לפי הפרמטרים הבאים.
- עין יפה - אחד מארבעים.
- עין בינונית - אחד מחמישים.
- עין רעה - אחד משישים. (מסכת תרומה ד.ג.).
היבט נוסף לעין טובה הינו לימוד זכות כפי שמציינת בפנינו המשנה (במסכת אבות ה, י"ז) שמי שיש לו עין טובה הוא מתלמידי אברהם אבינו ומי שיש לו עין רעה מתלמידי בלעם הרשע.
בלעם ביקש ברשעותו להיעשות קטגור לעם ישראל ועל-כן הוא "שתום עין" - רק עין אחת פקוחה אצלו, העין הביקורתית המחפשת את הסדקים והקלקולים.
לא כך יוסף הצדיק שהוא הינו המשביר בכל ארץ מצרים. וכפי שאומר זאת לאחיו "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחייה שלחני אלהים לפניכם" (בראשית, מ"ה, ה').
זכותו של יוסף הצדיק בעין הטובה שנתברך בה כמידת חוש הראייה שניתן בו חודש תמוז. היא שתעמוד לנו בימים אלו וחודשי תמוז ואב יהפכו מימי אבל וצום לימי שמחה וששון.