קרח, ממכובדי עם ישראל, בעל ייחוס רב, מתריס כנגד משה ומקשה עליו בשאלות, לכאורה לברר סוגיות הלכתיות ובתגובה נענש קשות ונבלע בבטן האדמה.
מה הלקח שעלינו ללמוד ממעשה זה? האם אסור לשאול שאלות? האם אסור לערער על החלטות מנהיגינו?
בפרשתנו אנו נתקלים באדם מכובד, מהמכובדים שבעדה, עשיר מאוד, שיחד עם מאתיים וחמישים מכובדים אחרים מקשה במספר שאלות על מנהיג העם, הוא משה, ובתגובה נענש קשות, האדמה בולעת אותו ואת כל רכושו הרב ושמו נישא לגנאי בפי בני ישראל.
ונשאלת השאלה למה? מה קרה? האם יש כאן "סתימת פיות", האם אסור לחלוק על מנהיג? האם אסור לשאול שאלות נוקבות? התשובה היא פשוטה. תכלית מעשיו של קרח נועדו לדבר אחד. לערער על מנהיגותו של משה, תוך זלזול וכפירה בדברי השם, וכל זאת למען תועלתו האישית.
שאלות קרח הן קנטרניות ותכליתן לנגח את משה, תוך כדי פגיעה בערכי התורה ומצוותיה.
קרח שהיה אדם גדול ומכובד, שמדרש תנחומא אומר עליו שלולא חטא המחלוקת הוא היה מנושאי הארון, התקנא על נשיאותו של אליצפן. המחלוקת החלה מעת שמשה מינה את אליצפן בן עוזיאל לנשיא שבט הלוי. קרח סבר כי משה היה צריך למנותו לנשיא שבט הלוי, הן על-פי סדר הולדת בני קהת, והן משום שקרח צפה ברוח הקודש שעתידה לעמוד ממנו שושלת גדולה: שמואל הנביא, וכ"ד משמרות העומדות לבני בניו ויש אומרים כי קרח, טען שמאחר שעמרם הוא הבכור לקהת, נטל חלקו בכך שמשה היה למלך ומנהיג על בני ישראל, מכאן ראוי שהכהונה תינתן לבן יצהר, שהוא השני לקרח.
לשם כך הוא הסית אחרים לפגוע במשה ובתורתו. עצם ההסתה היא חמורה לכשעצמה, שכן קרח הצליח בעזרת דברי בדאי לעורר אנשים ישרים ומכובדים לכפור במשה ובתורתו וזאת בעזרת לשונו החלקלקה ועורמתו.
ואכן, קרח "מילכד" את משה. לו היה מגיב משה להתגרויותיו של קרח ישר, בחוזקה, בתקיפות, היה מחזק את הטוענים שמשה רודף שררה וכיבודים. ומאידך-גיסא, משה ידע את תוצאותיו החמורות של המרד ואת ההשלכות העלולות להיווצר מפני המעשים החמורים של קרח ועדתו. מה גם שאי תגובה של משה, או תגובה רופסת ומגומגמת היו מעמידים את משה באור שונה בפני העם, שרגיל היה לראות משה תקיף ובוטח במעשיו.
רק מחלוקת לשם שמיים היא מחלוקת אמיתית. מדובר במחלוקת שבה לשני הצדדים החולקים ישנה אחדות פנימית, ומטרתם המשותפת היא אחת, בירור האמת לשם שמיים. מחלוקת זו נטולה כל אינטרס אישי, וכל צד מעוניין ברצינות בגילוי האמת לשם שמיים. בניגוד לקרח שהיה נגוע כולו באינטרס אישי צר ולא טובת העם עמדה לפניו, אלא טובתו וכבודו האישי.
חטאם העיקרי של קרח ועדתו היה חטא הכפירה בנבואת משה ובתורת ה'. משום שסוד האחדות שבישראל נובע מכוחו של משה רבנו ומן התורה... וקורח משום גדולתו ומעמדו, החל במהלך מתגלגל, שגם לו חפץ היה קרח לעצור את המרד במשה, מאחר שהבין את טעותו, לא יכול היה קרח לעמוד בכל פארו והדרו ולאמר לכל העם הרב שהצטופף סביבם לראות מה יוליד יום, אני טעיתי! נקודה. שכן כבודו וגאוותו המרקיעה שחקים, לא תיתן לו "להשפיל "עצמו ולבקש סליחה ממשה, ומכאן עונשו הגדול.
ויהי רצון, במיוחד בעת הזו, בה מבקשי רעתנו וכל הרוצים לכלותינו, ביבשה באוויר ובים, בני דתות שונות ושפות זרות, מתאחדים ולנגד עיניהם מטרה אחת, השמדת מדינת ישראל, היא מדינת היהודים, שנדע להתאחד, והימנע מכל מחלוקת, ולעמוד בפרץ נגד בל מבקשי רעתנו, ושנזכה להכותם "ונזכה לראות את הכתוב - תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד".