רייצ'ל קורי ז"ל וחברתנו האכזרית

באולימפיה, במדינת וושינגטון, ישבו, במרס 2003, קרייג וסינדי, הוריה של רייצ'ל קורי, וציפו לדואר-האלקטרוני היומי של בתם, שעזבה בית בפרבר אמריקני טיפוסי ונקלעה, מתוך בחירה, להווי החיים המטורף המתקיים בין הישראלים והפלסטינים. רייצ'ל לא הגיעה בשביל לשחרר מולדת, אלא מתוקף אמונתה שצריך לפעול למען זכויות אדם. היא התקוממה נגד כל ביטוי של דיכוי. היא התנדבה לפעולה למען צדק חברתי ושלום באחד המקומות המסוכנים בעולם, ושילמה בחייה על אמונותיה. היא הגיעה לשטחים ב-18.1.03, ועברה סדנה להתנגדות לא אלימה. אז הגיעה לרפיח, לפעילות שכללה הפרעה להריסת בתים ופעולות חישוף על-ידי צה"ל, תיעוד של הריסת חממות, הגנה על בארות מים ברפיח מפני הריסה, וגם שהות בבתי תושבים ועזרה לילדים בלימוד אנגלית. הדואר-האלקטרוני האחרון שהגיע בישר שהיא נהרגה בהגנה בגופה, ללא שמץ של אלימות, למנוע הרס בית משפחה פלסטינית ברפיח, ממפעיל דחפור ישראלי שהודה שהוא לא קיבל פקודה לעצור - ודרס את רייצ'ל. הוריה של רייצ'ל לא התכוננו לאסון זה. הם בוודאי עדיין אינם מבינים כיצד נחת עליהם השכול. הם הרי אינם שייכים! רייצ'ל ומשפחתה שייכים לעולם של חסד וחמלה, עולם שהלך לאיבוד כאן, במציאות המקדשת אלימות, הרס בתים, מתאבדים, עקירת זיתים והרג אזרחים. בשנת 2005 הגישה משפחתה של רייצ'ל תביעות כנגד צה"ל ומשרד הביטחון על אחריות למותה של רייצ'ל קורי. התביעה נדחתה. משפחת קורי ערערה על פסק הדין, אך גם הערעור נדחה. בתחילת 2010 הגישה משפחתה תביעה אזרחית כנגד משרד הביטחון.‏ מדינת ישראל לעולם אינה אחראית למותם של אזרחים שמפריעים לה בפעולות המלחמתיות שלה. ועכשיו, ביוני 2010, ספינה הנושאת את שמה של רייצ'ל קורי יצאה מחופי אירלנד כדי להגיע לעזה, בניסיון לשבור את המצור שהטילה מדינת ישראל על מיליון וחצי התושבים. כמה סמלי היה המשט הזה, שיכול היה לעשות חסד עם זכרה של רייצ'ל, ולאפשר לעולם לזכור את פעילת השלום שנהרגה תוך כדי הריסת בית על גבול עזה, על-ידי דחפור ישראלי. בימים אלו, שמה של רייצ'ל קורי יושמץ ויוקע בידי חסידי הכוחניות הישראלית, מראש הממשלה ועד אחרון הטוקבקיסטים. גולש שחתם בזמנו בשם "אבי", כתב על רציחתה "אם היא פגעה בבולדוזר, שיתבעו את הוריה!". הוא ושכמוהו אחראים להתבטאות החוזרת ונשנית על מבקרי מדיניות הכוח הנוכחית של מדינת ישראל:"אם אינו מאמין בלגיטימיות ש המבצע - שייקח את רגליו וירד מן הארץ שלנו. הוא רק עוזר לחורבנה"'. וכך אנו ממשיכים לבחור את אורח חיינו - אנחנו והם; בשם קודשי ישראל ובשם קודשי האסלאם; למען שחרור המולדת; למען הגנה על עצם קיומה. התמכרנו ל"משיח עכשיו" - כאן ושם, וערך קדושת החיים פינה את מקומו לזילות החיים. הספינה, על שם רייצל קורי, שהתכוונה להגיע לעזה והובלה, בעל כורחה, לאשדוד, מהווה נר זיכרון לפעילת שלום שקיפחה את חייה בסכסוך שאינו שלה, ותמרור אזהרה לכולנו, שעלינו להבטיח את קדושת החיים בכל תנאי - חיים של ישראלים, פלסטינים, טורקים, אירים וכל הגויים. רייצ'ל, זיו בננו, ז"ל, ורבים אחרים, השאירו לנו צוואה - שלא לתת לדברים להתנהל מאליהם! הטעות האנושית הזו של הרג וכיבוש, במשך דורות של מלחמות מצווה - חייבת להיפסק! אסור לנו להחריש! אנו חייבים להמשיך בפועלה של רייצ'ל. עלינו לממש את חלומותיהם של כל שוחרי השלום - למעננו, ולמען ילדינו שנשארו בחיים.