החלטה שאיננה צודקת, גם לא יכולה להיות חכמה. זה בדיוק מה שניתן לומר על ההחלטה, הלא-חכמה והלא-צודקת, של הפרקליט הצבאי הראשי לפתוח ב'חקירה פלילית' נגד שני קצינים, סגן אלוף שמעון הרוש ואלוף-משנה איתי וירוב - מי שכל חטאם הוא שהם הופיעו בבית דין צבאי וניסו להסביר מדוע מי שעמד שם לדין, סגן אדם מלול, פעל כפי שהוא פעל. אני מכיר את הדברים מכלי ראשון, משום שאני מייצג את סגן אדם מלול בערעור שהגישו חייליו של אלוף
אביחי מנדלבליט, הפצ"ר הלא-חכם והלא-צודק, על קולת עונשו.
פשוט טירוף מערכות. יוצא קצין מצטיין, בכל מובן שהוא, בראש קבוצת לוחמים לכפר ערבי בלילה כדי לבדוק מהיכן או מי ירה לעבר היישוב קדומים - ומוצא את עצמו בסופו של יום במעצר ואחר-כך על ספסל הנאשמים.
ואני שואל את עצמי: מה אנחנו עושים לעצמנו? עד להיכן נידרדר בהלקאה העצמית הזאת? כלום באמת רוצים אנחנו לעזוב את מקומות מגורינו בארץ ישראל ולחזור לארצות שמהן עלו אבותינו כפי שהציעה איזו כתבת כסילה היושבת דרך קבע בבית הלבן במסיבות העיתונאים של נשיאי ארצות הברית?
דרך אגב, בעקבות עדותם זאת של שני הקצינים, התערב מי שהיה אז אלוף פיקוד המרכז, גדי שמני, והוציא חוברת הדרכה מיוחדת המחדדת, לטענתו, פקודות מסוימות. חוברת זאת הבהירה, אולי, בדיעבד, משהו שלא היה ברור מראש ללוחמים בשטח. אבל זאת רק חלק מן הבעיה. בהתערבותו זאת פגע גדי שמני בראש ובראשונה בזכותו של אדם מלול למשפט הוגן. לאחר התערבות זאת כבר לא יכלו שופטי בית הדין הצבאי שחלקם, לפחות, היו כפופים, פיקודית, לאלוף פיקוד המרכז שלא להרשיע את הקצין המצטיין.
אבל מה שמטריד אותי הרבה יותר, כאמור, זאת ההצטעצעות, או ההתייפייפות של גורמים שונים במערכת הציבורית שלנו. הפרופסורים באוניברסיטות, המשפטנים - לא כולם, חלקם - על גרורותיהם השונות בפרקליטות הצבאית והאזרחית, או בבתי הספר למשפטים, הפוליטיקאים ועוד כיוצא באלה טיפשים גמורים. כלום נמצאים אנחנו באיזו בועה סטרילית שבה יש לבחון את התגובות של החיילים או השוטרים בזכוכית מגדלת כאילו שאיננו אומה הנאבקת על חייה?
מה בעצם רוצים מאיתנו כל יפי-הנפש האלה, שנמתין עד שהמאכלת תהיה מונחת ממש על צווארנו הלאומי? האם אין לנו זכות להגנה עצמית כמו לכל חיה בג'ונגל? למה אנחנו צריכים לבדוק פעולה של חיילי שייטת 13? האם איננו רשאים למנוע כניסת אמל"ח לרצועה עוינת שממנה הסתלקנו ברוב איוולתנו, מתוך תקווה מחוסרת כל יסוד של ממש של חסרי תבונה, מתחסדים לתיאבון, שזאת דרך לשפר את תדמיתנו בעולם. אז באמת, למשך חודש-חודשיים היינו ה'מאמי' של העולם. ומה קרה אחר-כך? שוב דרשו מאיתנו להתאפק. לספוג טילים - ולשתוק. כמו אחרי הנסיגה מרצועת הביטחון בצפון.
ומה יקרה לאחר שתקום ועדת הבדיקה? העולם, אולי, יירגע לכמה ימים - אבל תוך זמן לא ארוך תתעורר, ללא ספק, עוד דרישה; להסיר, אולי, את העמימות מעל סודות הגרעין שלנו, או להבטיח שהמוסד לא יפעל יותר מחוץ לגבולות המדינה, או משהו מטורף אחר.
אני באמת לא יודע מה תהיה הדרישה הבאה מאיתנו, אבל אין לי ספק שיהיו מספיק 'מנדלבליטים' שירצו לזרוק עוד עצם לעדת הטורפים שעומדת עלינו לכלותנו.