סר חינה של "איכה"

בוכרה היפה? לצערנו, לא הפעם! אף ששמו של המטבח הבוכרי יצא לפניו במעדניו המיוחדים והפיקנטיים, הוא עדיין לא זוכה לתהודה הראויה לו בארץ. ניסיון תל אביבי ראשון לייצג את המטבח המגוון הזה נעשה לפני כשנה, על חוף הטיילת, עם פתיחתה של מסעדת "איכה" ברחוב הרברט סמואל 56. כשפקדנו אותה אז, היא הציעה מבחר של מטעמים בוכריים - מאושפללו (אורז עם בשר וירקות מבושלים), הנחשב למעדן לאומי, ועד למנטי (בצק ממולא בבשר), שהוא מאפה ביתי, שנוהגים לטבול אותו במחית-עגבניות או פלפל. היצע מצומצם בעוד שכל ההיצע הקולינרי היה באותם ימים טובים בבחינת "שפתיים ישק" - זרמו, בינתיים, מים עכורים רבים בים התיכון, שאליו נושקת "איכה". במרוצת השנה שחלפה סר לפתע חינה הבתולי וכשחזרנו אליה השבוע היה ההיצע הקולינארי בה מצומצם למדי ורחוק מלהזכיר את מה שהיה בעבר. מרבית המעדנים, שביקשנו לחזור אליהם כמלפני שנה, פשוט נעלמו מן התפריט. במקומם תפסו דומיננטיות שיפודים מזרחיים, חומוס וטחינה, שאין להם ולא כלום עם המטבח הבוכרי. ממעט המעדנים האתניים שעדיין נותרו בתפריט, הלכנו על שישה כיסונים מבושלים וממולאים בבשר, נוסח הדים-סאם הוויטנאמי. נאלצנו להזדיין בסבלנות של מחצית השעה עד שאלה הגיעו לשולחננו ואז התברר שהם, פשוט, איבדו מטעמם בימיהם הטובים. הם היו תפלים מדי. ללא נופך על-אף האכזבה, בחרנו במנה עיקרית של פילוב - צלחת גדושת אורז עם גזר ומעט בשר-בקר, שהיה צמיגי וקשה ללעיסה. גם העגבניות החריפות בתחמיץ, שטבלו בים של בצל, לא הוסיפו נופך למנה. את הבעירה הלשונית השקטנו בלימונענע ובסודה. כדי שלא לחזור ולהתאכזב, ויתרנו הפעם על הקינוח. שילמנו 240 שקל לשניים, כולל תשר של 15 אחוז, על שירות של לצאת-ידי-חובה, ואת "איכה" נאלצנו לזכות ב-6 נקודות בלבד מ-10 אפשריות בסולם הקולינארי.