מהרסייך ומחריבייך

קושמרו מגלה בתדהמה בערוץ 2: "ובכן, רבותיי, חרם עלינו", ותוהה באזני רוני ברקן אם יפעל להחרמת משחק כדורגל של נבחרת ישראל בצרפת, למשל. יפה הנפש בעיני עצמו משיב ברוב רשעות: "נבחרת ישראל? בהחלט יש פה אירוע שהוא בר החרמה". ופעיל אחר בקבוצת הדלטורים הישראלית, קובי סניץ, מתמטיקאי, סיפר למראיין בגאווה: "כתבתי להם מכתבים. כן, כן, מדובר בחרם תרבותי ואקדמי, וספורט, וכלכלי". בנימה של פליאה והשתאות על-אודות אותם "לא מעט ישראלים שתומכים בסנקציות האלה על ישראל וקוראים לעולם להחרים אותנו", מביא קושמרו אל המצלמה את פרופ' עמנואל פרג'ון. בתשובה לשאלה אם הוא קורא לעמיתיו באקדמיה שלא לשתף פעולה עם ישראל, השיב לעיני עם ישראל: "ישראל יש לה היסטוריה טובה של כניעה ללחצים בינלאומיים. הדבר האפקטיבי ביותר והיעיל ביותר שיגרום לכך שהאפרטהייד פה ייפסק, שמשטר העבדות פה ייפסק, הוא לחץ בינלאומי אפקטיבי". קושמרו, כך נראה, התקשה להבין את עמדותיו של המתמטיקאי מירושלים, והוא תוהה באזניו: "רק אחרי שאני אסבול בכך שאני לא אוכל לראות את הפיקסיז ואת אלוויס קוסטלו, רק אחרי שישפילו את נבחרת ישראל באירופה, רק אחרי שיחרימו אנשי עסקים באירופה, רק אז אני, הישראלי, אשתכנע לעשות שלום עם הפלשתינים?". פרג'ון: "נכון מאוד. לישראל יש היסטוריה"... קושמרו: "למה לא להחרים את שלטון החמאס בעזה?" פרג'ון: "שלטון החמאס בעזה זה לא מדינה. זה לא דבר שהוא חבר באו"ם. זה קבוצת אנשים שחלקם הגדול נבחר... הם לא קבוצת אנשי טרור". שמעתם? החמאס, לדידו, אינו קבוצת אנשי טרור. ומדובר, רבותיי, בארגון שהצהיר באמנתו ש"ישראל תוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחוק אותה", ועד ש"דגל הג'יהאד יונף... כדי לשחרר את הארץ מטומאתם, זדונם ורעתם של הציונים", וקבע עוד לגבי אבו מאזן וחבריו כי "היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים הינה בגידה רבתי, וקללה רובצת על מבצעיה", והדגיש שהיהודים הם אויב אכזר הנוהג כנאצי, ויוכיחו זאת, לדברי אמנת החמאס, הפרוטוקולים (המזויפים) של זקני ציון. הצורר החמאסי הזה, ששיגר 8 שנים טילי מוות על אזרחים חפים מפשע בשדרות ובנותיה, ומחזיק 4 שנים בגלעד שליט, בניגוד לכל עיקרון אנושי מינימלי, איננו קבוצת טרור מבחינת המתמטיקאי הדגול פרג'ון. פרס נובל לאיוולת מגיע לו, ל'פרופסור הגמור' הזה.

לטובת אותם אזרחים שהינם שומרי שבת, עם מקדשי שביעי, המוותרים בשמחה במרוצת שבת קודש על שירותי התקשורת האלקטרונית, ראוי הפעם לעדכנם באשר לתוכן כתבת התחקיר המאלפת של הכתב דני קושמרו (ראה מעלה), ואגב כך לחלוק עיטור של כבוד (וירטואלי) לקושמרו על מקצוענות והגינות עיתונאית ואומץ לב ציבורי. המניע לכתבה היה מבחינתו העובדה, שלהקות זמר בעולם החלו בהטלת חרם אמנותי על ישראל. כך למשל ביטלה להקת הזמר ה'פיקסיז', את הופעותיה בישראל, והיו להקות נוספות שביטלו. במקביל מתנהל, מסתבר, גם חרם הפוך, כלפי אמנים ישראלים שאמורים היו להופיע בעולם: דנה אינטרנשיונל בטורקיה ובספרד; להקת הרוק הישראלי 'אורפנד לנד' באיסטנבול; והסירוב בפריז, שהתרצתה אחר-כך, להקרין את הסרט הישראלי 'חמש שעות מפריז'. קושמרו חשף את המהלכים שקדמו לחרם של הפיקסיז. קבוצת ישראלים הקוראת לעצמה: "תמיכה בקריאת הפלשתינים לחרם על ישראל ולסנקציות מבפנים", וראוי הייתה יותר שתיקרא 'מהרסייך ומחריבייך' שיגרה מכתב נפסד אל הנהלת הפיקסיז: "פיקסיז היקרים", כתב להם רוני ברקן. "אנחנו קבוצת פעילי זכויות אדם ישראלים. שמענו בתקשורת שאתם מתכננים להופיע בישראל ביוני. האם אתם מוכנים להופיע בתל אביב כשממש מתחת לאף מיליוני בני אדם נחנקים תחת משטר צבאי ישראלי אכזרי, השולל מהם זכויות אדם בסיסיות?". מנהל להקת הפיקסיז, ג'יף קראפט, לא נשאר אדיש והשיב לקבוצת 'מהרסייך ומחריבייך' הישראלים: "כשאתה קם בבוקר וזה מה שמופיע בעמוד הראשון ובחמשת העמודים הראשונים של העיתון, ואתה להקה שלא רוצה להיות מוקד ההתעניינות, אתה תחשוב לעצמך: 'זה לא טוב'".

פרופ' חיים בראשית, ישראלי, מרצה לתקשורת וקולנוע באוניברסיטת מזרח לונדון, הוא אחד הדוברים הבולטים של השמאל הרדיקלי בבריטניה. בראיון לקושמרו הוא אומר: "אנחנו כמובן מדברים הרבה בפגישות שונות בבריטניה, בצפון אמריקה ובאירופה. אני אומר [לעמיתי] שישראל מזיקה לעצמה, מזיקה לסביבה שלה, מזיקה לשלום, האפשרי כבר מזמן... פנינו לליאונרד כהן וביקשנו שלא ייסע לישראל. בישראל יש הרבה ועידות שמזמינות אנשים מחוץ לארץ. הדבר הזה פשוט ייפסק, כמו שהוא נפסק בדרום אפריקה. דרום אפריקה הפכה להיות מנודה. ישראל הופכת להיות מנודה". הבעיה העיקרית, מסתבר, היא, שהפעילות הנבזית להחרמת ישראל, אשר הופכת לדיונים מלומדים על עצם הלגיטימיות של המדינה הציונית, מתחילה תמיד מתוכנו - בקיצונים מן השמאל הרדיקלי, שיודעים טוב יותר מכל אחד אחר כיצד להביא את השלום. אחד מהם הוא מתן כהן, פעיל פרו-פלשתיני מרכזי באוניברסיטות אמריקניות, שאומר למצלמה כי פעילותו מקיפה "פחות או יותר מאה ארגונים פרו-פלשתינים, הפעילים במאה קמפוסים ברחבי ארה"ב". אבל מה לנו כי נלין על הקהל בעולם אם כאן בארץ מספרת למצלמה, אחת ורדית, כי היא הולכת לקניות עם "רשימת המוצרים המוחרמים [שיוצרו מעבר לקו הירוק], מוצרים שלא ייכנסו אלי הביתה. השפה היחידה שהם מבינים זו שפה של כסף ושל נזק כלכלי. אם אנשים רבים יחרימו את המוצרים שלהם, הם יעברו לתחומי הקו הירוק". יהודים וכסף. לא מזכיר את הפרוטוקולים הידועים לשימצה של זקני ציון? שותפיה לדרך של אותה ורדית, אנרכיסטים ישראלים וזרים, פועלים בחו"ל. הם מתייצבים ברחובות ובמרכולים עם גיטרות וכלי נגינה אחרים, ושרים את המנגינה הישראלית היותר פופולרית בעולם: 'הבה נגילה הבה', אבל עם מלל גזעני: "אל תקנו, אל תקנו, סחורה ישראלית היום". עם 'שוחרי שלום' כאלה, שבמעשי הנבלה שלהם הופכים עצמם ל'מוסרים' ול'רודפים', לא צריך שום אויב. הוא קיים ממש בתוכנו, ואפילו דובר עברית.