על-רקע הדיבורים על התחממות בצפון ואפשרות להידרדרות למלחמה, עולה וצפה שאלת השתנות האיומים על מדינת ישראל. ממציאות ארוכת שנים שבה תרחיש הייחוס של מדינת ישראל היה מתקפת פתע לכיבוש שטח מוגבל או רחב היקף, לדפוס של ירי טילים ורקטות לעבר ריכוזי אוכלוסיה בישראל, יחד עם הפעלת טרור ושיטות של גרילה.
אם כך, מה השתנה? מה הכוונה במונח השתנות האיום? הרי ירי רקטות אינו דבר חדש; ירי כזה נעשה מלבנון אל עבר מדינת ישראל כבר לפני למעלה מארבעים שנה. פעולות טרור אירעו אף הן לאורך השנים, ואף לפני הקמת המדינה. השינוי, להבנתי, מתבטא בגיבוש רעיון אסטרטגי ולפיו העורף הצבאי והאזרחי בישראל הוא נקודת תורפה המקזזת את העליונות הצבאית של ישראל. האויב מכוון את אמצעיו בהתאם לרעיון מערכתי רחב של ירי תלול מסלול לעבר ריכוזים אזרחיים, ובהקשר הפלשתיני - הפעלת טרור נרחב בתוך מדינת ישראל בהעריכם שעל-ידי הטלת אימה וגרימת נזק גדול ישיגו הישגים מדיניים. השינוי בדפוס הפעולה נועד לפגוע בישראל תוך ניסיון לצמצם את היתרון האיכותי-הצבאי שלה.
לפיכך יש למצוא את המענה המתאים להשתנות הזאת. מפקדי הצבא אמורים לתת מענה לאיום המשתנה ובה בעת להמשיך להיות מוכנים להתמודד עם האיומים הקלאסיים של צבאות אויב, יחד עם מענה לאיומים לא קונבנציונליים של חומרי לחימה כימיים וביולוגיים.
בזירה הצפונית, שלוש וחצי שנים לאחר מלחמת לבנון השנייה, תמונת המצב מורכבת. מצד אחד יש ביטחון ותחושת ביטחון שלא היו כמותם זה שנים רבות, ומן הצד האחר אנו עדים להעצמת האיומים שדיבר עליהם האלוף (מיל.) יעקב עמידרור. ארגון חיזבאללה הכפיל את יכולתו בסוגים מסוימים של רקטות, ואף הגדיל את טווח הפגיעה ואת הדיוק, וזה על-רקע העמקה ניכרת של מעורבות אירן בלבנון, כלקח שלהם ממלחמת לבנון. בחזית הסורית השקט נמשך כבר 36 שנים. נדמה שההישג של מלחמת יום הכיפורים השפיע השפעה ניכרת על ראיית שלטונות סוריה את עוצמתה הצבאית של ישראל.
בחזית לבנון התמונה מורכבת יותר; מאז מלחמת לבנון השנייה לא עשה חיזבאללה ולו פיגוע אחד מגבול הצפון. מאז המלחמה היו שישה אירועי טרור בצפון, כולם משויכים לגורמי ג'יהאד עולמי, ובהם נורו עשר רקטות. הארועים דומים: חוליה קטנה של מחבלים באה מהעורף, ממחנות פליטים בסביבות צור וצידון, הצטיידה ברקטות באורך של מטר וחצי ואף קצרות יותר, נסעה אל קרבת קו הגבול, הניחה אותן בצורה פרימיטיבית על קרשים עם שעון, הקובע את זמן השיגור לאחר הסתלקותה מהשטח.
איני מזלזל במתווה הזה, ובמקרה אחד פגעה רקטה בבית אבות ואישה אחת נפצעה קל; ותיתכן גם פגיעה חמורה שתגרום להרג אזרחים רבים. בלבנון מצויים שני פלגים של הג'יהאד העולמי: האחד "גדודי עבדאללה עזאם", והאחר "פאתח אל-איסלאם"; פלגים אלה מוכרים לשלטונות לבנון, אולם טיפולם בהם שולי.
המבחן בזירה הצפונית, לנוכח זיכרון מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה, הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה. הצבא הסורי הוא הגורם היחיד באזור שיש לו היכולת לכבוש חלקי ארץ, לירות לעומק ישראל ולהפעיל חל"כ. לחיזבאללה יש יכולת של ירי ניכר לעומק מדינת ישראל. לפיכך בצד שאלת היכולת, מחייבת אותנו גם שאלת הכוונה למעקב מודיעיני ולניהול סיכונים סביר ותבוני.
איום הצבא הסורי עומד בבסיס תרחיש הייחוס של צה"ל, וביסוד האימונים שלו. זהו צבא קונבנציונלי שיכולתו הצבאית שונה מהותית מזו של חיזבאללה או של חמאס. שליטי סוריה אומרים בגלוי, שהחזרת רמת הגולן לריבונותם היא אינטרס עליון של סוריה. הם מדברים על השבת רמת הגולן בדרך של שלום, וגם על אפשרות של "התנגדות", ואם תידרש - גם על פעילות מלחמתית שמטרתה להשיב את רמת הגולן. השיח הזה מופנם היטב באופן שבו צה"ל בונה את יכולת ההגנה ואת היכולת המודיעינית שלו, כמו גם את כושרו ההתקפי.
רכיב מרכזי בדרך שהסורים פועלים כבר שנים רבות, הוא הסיוע לארגוני טרור בכלל ולארגון חיזבאללה בפרט. ההנחה היום היא, שכל מה שמצוי בארסנל של סוריה מועבר לחיזבאללה. זהו דפוס שהיה קיים ברמה מסוימת עד מלחמת לבנון השנייה, והלך והעצים מאוד מאז המלחמה.
ארגון חיזבאללה עבר שינוי מאז מלחמת לבנון השנייה. הוא הגדיל במידה ניכרת את יכולתו לירות ירי תלול מסלול, והיכולת לירות מעומק לבנון אל עומק מדינת ישראל נעשתה תפיסה מרכזית ברעיון האסטרטגי של הארגון. בה בעת הוא בנה מערכת הגנה בתוך האילוצים שבהם הוא פועל מאז מלחמת לבנון השנייה. אם עד המלחמה היה הארגון פרוס עד גדר הגבול והיה השליט הכול יכול ברום לבנון, הרי מאז נכנסו לשטח צבא לבנון וכוח או"ם. שני אלה צמצמו את חופש הפעולה של חיזבאללה בדרום.
הארגון גם עשה מהלך משמעותי לריכוז אמצעים צבאיים מדרום לליטני, בתוך כפרי השיעים, יחד עם פריסה בעומק לבנון. בחלק שמדרום לליטני יש כ-160 כפרים ועיירות שיעיות, ובתוכם הארגון מרגיש כבתוך שלו, מוגן לגמרי, ואין גורם המעז להיכנס אל תוך המרחבים האלה. מצד אחד זה יוצר קושי אופרטיבי לטפל באויב המתמקם עם אמצעי הלחימה שלו בתוך שטח בנוי ומיושב, ומצד אחר זהו הגורם המרסן הגדול ביותר המשפיע על ארגון חיזבאללה, שהרי מטרת-העל של הארגון היא השגת הגמוניה שיעית בלבנון, ומרכז הכובד העיקרי שלו בתוך המדינה הוא תמיכת האוכלוסיה השיעית, זו שעברה חוויה קשה ביותר לפני כשלוש שנים. ניתן להעריך כי מנהיגי חיזבאללה ישקלו היטב לפני שיפתחו באש מתוך המרחבים האזרחיים השיעים בהבינם את המשמעות של עימות נוסף.
שלא בגלוי, הארגון שואל את עצמו שאלות רבות על תפקודו במלחמת לבנון השנייה: על התכוננותו למערכה, כיצד נפגעו מערכים מסווגים מאוד שהיו ידועים למעטי מעט - וכוונתי לתקיפת מערך הרקטות לטווח הבינוני והארוך ולמבצעים בעומק לבנון. בחיזבאללה מבינים היטב את משמעות התקיפות הללו ובכלל זה המודיעין שסופק כדי לבצע אותן. הארגון נותן אפוא לעצמו שבחים קטנים בהרבה מאלה שניתנו לו מהציבור בישראל.