גילה בלס, שמחקרה המקיף על בזה נקרא כיצירה ספרותית מרתקת השואבת את הקורא אל תוכה, ידעה כיצד לגוון את כתיבתה על שלבי יצירתו של בזה בלחלוחית של יצירת מעין דיאלוג. דיאלוג חרישי, אך מאלף שאין כמותו, שקיימה בינה לבין אחרים שכתבו הערכות ורשימות על האמן במרוצת השנים. בין אלה נמצאים יואב בר-אל, ז'אק עובדיה, רן שחורי, שלמה שבא, ראובן ברמן, גדעון עפרת ואחרים. באחד הדיאלוגים האלה, המשובצים לאורך שולי עמודי הטקסטים, מוזכר מרדכי ארדון שציין בנימת קנאה את מאטיס המהלך באתונה והוא "קל רגל וקל יד" כאילו מדובר באמן שאביבו נצחי, שכן יצירת מאטיס מאז ומעולם נעטפה באווירה אביבית שיש בה חותם קלילות שאין למוצאה בעונות אחרות של השנה.
יצירותיו של בזה מוכיחות כי הוא אינו נופל ממאטיס, לא בערך יצירתו לא ברמת התרוננותו והפלטה שלו מעידה על אביביות שכזו והפרטיטורות הצבעוניות שלו מתקיימות כמו זה עתה נולדו. האביב הנצחי של בזה נחתם לאורך דרכו לתמיד להזכיר את היותו איש שגדל לחוף הים התיכון ושוטט גם בין איי גן העדן הפזורים בים האגאי. דומה שהתערוכה הנדירה הזו במוזיאון תל אביב חתומה כולה בשקיפותו. יש בו בבזה מסוד הצמצום. אין נגיעה מיותרת בציוריו. אך כך זה גם בפסליו. לא סתם מדובר באמן מבריק ובעל כלים שבהם התברך לחשוף בלי מאמץ את היותו וירטואוז בעל שאר-רוח כובש לבבות. הקטלוג העשיר שהופק בעריכת פקופ' בלס מתמקד בהישגיו של בזה כאקוורליסט שאין למעלה ממנו, כצייר היודע את סוד האקריליק לא פחות משליטתו ברזי צבעי השמן, ויכולתו מופלגת כפסל עז ביטוי שכל חומר נחשב בעיניו כראוי לבטא את הגיגיו ודעותיו הנחרצות על האדם, ייעודו הבלתי מפוענח והעולם המתנדנד בלי הרף בין טירוף לבהירות תבונה.
בתוך עולם מסוכסך זה צועד לו בזה בבטחה כאדם אשר משעולו ברור לו תמיד. בודדים, ממש ספורים, ציירו את עולמם מתוך חדווה צבעונית הפורצת מתוכם באלומות אור כפי שבא הדבר לידי ביטוי אצל בזה, בשלמות. שוב חזר והוכיח כי שיעור קומתו כשל רבי האמנים הדגולים ולא רק כמלחין פלאי הניזון ממקורות אור נדיר. בין עונות מלחמה למלחמה נתן ביטוי חד, תמציתי, גם למתרחש סביבו וקטל האדם היה נורא בעיניו. את מצוקותיו כפילוסוף ביטא גם בציוריו, אך בעיקר בפסליו שבהם השתלב היטב עם חשובי הפיסול האוונגרדי בפריז של שנות ה-50 וה-60. שמו של בזה הלך לפניו, פסליו הוצגו בשורה של תערוכות חשובות והאסמבלז'ים המפתיעים שלו התפרסמו יותר ויותר, וההכרה בערכו ובמעמדו הבכיר לא אחרה לבוא כשזכה בשורה של פרסים.
התערוכה במוזיאון תל אביב הדגישה כי התקרבותו של בזה להפשטה ולצמצום עצמים ודמויות מזוהות גרמו לו לעשות צעד גדול קדימה אף יותר ממאטיס, שגם אצלו ניכר משלב מסוים צמצום שכזה. אך בעוד מאטיס לא התנתק מהפיגורטיבי, שבו עשה שימוש רב השראה, עלה בידי בזה להוכיח כי אין לו מתחרה בקומפוזיציות שהעניק להן משמעות אישית ביותר בעזרת מכחוליו המרקדים כמכחולי אשף קסום. די היה לו ברמז קל של עצם או דמות אדם לקשור עצמו לטבע שבו מצא השראה בלתי נדלית, בעיקר בים שאותו אהב בכל נפשו כדייג מושבע. היציאה לצייר בחיק הטבע פרנסה את דמיונו ואפשרה לו ביד נדיבה לפרש את הנופים תוך הפשטה כמעט מוחלטת שהקנתה לו עמדת אמן שאין בכיר ממנו בתחום הזה. בתהליך ההפשטה הוא ברא עולמות גנוזים משלו, שקשה למצוא בדומה להם ולעושרם אצל יוצר אחר.
|