אילו הייתי חבר באחת המפלגות, הייתי כועס מאוד על הנציגים שלי שלא הגישו עד היום, עד הפגנת מאה אלף החרדים נגד המדינה ומוסדותיה, הצעת חוק להגנה על הדמוקרטיה, והצעת חוק לאוטונומיה למיעוטים טוטליטריים. אך מאחר שהממסד הפוליטי וצאן מרעיתו דואגים ל"אחדות העם היהודי",ולא יעלה על דעתם להגיש הצעות חוק כאלה - אני מעלה כאן את הרעיון כתרגיל באוטופיה של רציונליות, במציאות שהיא גם מטורפת וגם שוחקת, ותוקעת אותנו יותר ויותר עמוק ברודנות.
התרגיל בדמוקרטיה מתגוננת אינו אוטופי. ככה מתחילים לעורר גלים: צריך שרעיון יישמע, ינסר בחלל התהודה של הציבור. לא יקבלו אותו - אבל המרחק בינו ובין הגשמתו יתקצר במידה משמעותית, כי יותר קשה להביא לשינוי כאשר איש עוד לא שמע על הרעיון ולא העלה אותו על דעתו. אז אם יש לכם מהלכים בחלונות הפוליטיים הגבוהים יותר משלכם - העבירו הלאה, ובמיוחד העבירו למעלה, דרשו תשובות ברורות ולא מתחמקות.
החוק להגנת הדמוקרטיה נועד לשים קץ למציאות שבה שעושים מהדמוקרטיה חוכא ואטלולא, ועוד נהנים מזה. החוק הזה צריך לסמן גבול, קו אדום, קו ההגנה על הדמוקרטיה, שממנו לא נסוגים. דמוקרטיה היא, כדברי צ'רצ'יל, "
צורת השלטון הגרועה ביותר - חוץ מכל האחרות". זהו הסדר שבו כל האזרחים בוחרים את השלטון, ויוצרים מדינה שיש לה שלטון - ולא שלטון שיש לו מדינה. זאת צורת שלטון שרובנו מסוגלים לחיות איתה, לפתוח את הפה ולא לפחד משלטון שאורב לנו בכל פינה ללא חוק שיגן עלינו. כללי המשחק, שאם מפירים אותם אין דמוקרטיה, מחייבים שזכות בחירה חופשית(!) תינתן לכל אזרח יחיד, הזכות לבחור לפי הבנתו ומצפונו. הדמוקרטיה, החוק, החוקה - הכל עושים מאמץ אמיתי שתהיה לאזרח היכולת לממש את הזכות הזאת מתוך בחירה חופשית, בחשאיות מלאה, כדי שאיש לא ייאלץ אותו או אותה להצביע בצורה מסויימת.
כאשר ציבורים שלמים מכריזים בגלוי שהם לא בוחרים על-פי הבנתם ומצפונם, אלא לפי דעת ה"חכמים" - הם עושים צחוק - "מסחרה" - מן הכניסה שלהם מאחורי הפרגוד כדי להצביע בחשאיות, ומהזכות שנותנים להם. דמוקרטיה המכבדת את עצמה, אסור לה להרשות זאת. אנחנו מתבזים ממש, ומבזים אותנו. לכל אזרח יש זכות לקול אחד - ואצלנו מרשים לרב עובדיה או לרבי מסלונים או מברוקלין, שיהיו לכל אחד מהם שישים אלף קולות, ולשישים אלף החסידים והחסידות שלו - אף לא קול אחד. דמוקרטיה היא משחק פוליטי שיש לו חוקים, ואם הם לא רוצים או לא מסוגלים לשחק אותו - שלא יישחקו, אבל שלא ישפיעו על גורלנו הפוליטי.
שיקבלו "אוטונומיה תרבותית" כלבבם. מדינה דמוקרטית יכולה להכיל בתוכה מובלעות טוטליטריות - אך אסור לה לתת יד, וחלק בשלטון, לציבור הטוטליטרי המאורגן.
אז בלשון החוק, צריך שייאמר שלא לכל אזרח יינתן רישיון הצבעה, כמו שלא לכל אחד ניתן רישיון נהיגה - צריך לעבור מבחן, סף מינימלי של שפיות-דעת, ושל נכונות להצביע על-פי דעתו העצמאית ומצפונו של האזרח, ולא להצביע כפי שמישהו ציווה או כפה עליו. בלשון המשפטית של החוק צריך להיאמר שלפני הבחירות הכלליות כל אזרח צריך לעבור בוועדת בחירות ולקבל אישור שהוא כשיר להצביע. הוועדה תבחן אם הוא עובר את הסף המינימלי של מודעות - מה זה בכלל, ומה המשמעות, של הטלת פתק כלשהו ולא אחר. כל אחד יצטרך להצהיר או להתחייב בכבודו, או להישבע כמו בבית משפט, שהוא יצביע על-פי החלטתו שלו בלבד, וכי הוא מבין שהאחריות הסופית על בחירתו היא אישית שלו - גם אם החליט לקבל את דעתו של אדם אחר.