כבוד השופט
מישאל חשין, עם כל הצער, הכאב שאתה חש הוא אותו כאב שעובר על הורים שכולים רבים מדי יום ביומו. באופן טבעי, כאבך מוצא יותר ביטוי בתקשורת עקב מעמדך הציבורי, אך את אותו כאב בדיוק חש כל אחד ואחת מאלפי ההורים השכולים הפשוטים והאלמונים. היום אתה מבין אותם, הצטרפת אל משפחת השכול, אתה חלק מהם.
הכאב גדול, אך עצובה מכל היא ההכרה שמדובר במוות מיותר. אין זו מכת שמים, כי אם מכה בהזמנה. סבלנו די והותר כדי שנצליח להסיק כבר את המסקנה: הקונספציה קרסה! הקונספציה הנאורה הדוגלת ב"עונש מידתי" וב"העדפת שיקום על הרתעה". שטויות במיץ עגבניות, או ליתר דיוק: שטויות בנהרות של דם. הסיסמאות יפות אבל זה פשוט לא עובד.
הקריסה היא מערכתית. כולם כשלו: הרשות המחוקקת, המבצעת, השופטת וה"שוטרת". ליתר דיוק, הקריסה היא קונספטואלית: הקונספציה הנאורה קרסה. לא הנהג הדורס לבדו אשם במות בנו של השופט, המערכת אשמה!
קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים. הורים שכולים מתחננים לשופטים: החמירו עונשים לעבריינים. אך תחנוניהם נופלים על אוזניים ערלות. שופטי ישראל, רחמנים בני רחמנים, שבויים בקונספציות שלהם ושום דבר לא יזיזם. הם אינם מצליחים להבין שתפקידם הוא ליצור תשתית לחברה שבסיסה יהיה נורמלי, סביר, נסבל. לא חברה שופעת עבריינים עד כדי כך ששופטים צריכים לעבוד שעות נוספות. אלא חברה בה כל-כך מפחיד להיות עבריין, שכל אדם שרק יעלה על דעתו את הרעיון, מיד יוותר עליו כנשוך-נחש.
הרתעה! איה ההרתעה? איננה. היום הפשע משתלם, אף אחד לא מפחד יותר מדי משלטון החוק. כולם מצפצפים ויש לזה מחיר. על השופטים להבין, שאם הם כל-כך אוהבים את הקונספציה הנאורה שלהם, עליהם להשתמש בה קודם כל על עצמם. לאחרונה היו פשעים רבים נגד שופטים, הזדמנויות רבות עבורם לתת דרור ליצר הרחמים הבלתי-ניתן לכיבוש שלהם, ממנו הם סובלים. ליתר דיוק, מי שבטוח סובל זה אנחנו, הציבור.
אם כדי שנתפקח מן התרבות האיומה הזו צריכים שופטי ישראל לעבור מכות מצרים - זה עצוב מאוד. אבל מי יודע, אולי ככל ששופטים יחושו על בשרם את כאב הפשע, כך הם יבינו טוב יותר את חשיבות מיגורו? אולי כאשר כאב הפשע על שופטים יהיה גדול מנשוא, הדבר עשוי לגבור על הקונספציות הנאורות שלהם ולשכנעם לפעול למען מיגורו?
כן, זהו פשע. אם מישהו חושב שמדובר בתאונה, הוא טועה. מי שיוצא מביתו ולוקח סיכון על חיי אחרים - הוא פושע. שאף אחד לא יהיה נדיב על-חשבון אחרים. אתה מוכן לקחת סיכון? יפה מאוד - על חייך שלך, לא על אחרים. נהיגה תחת השפעה היא נהיגה בסיכון! נטלת סיכון על חיי אחרים? תשלם מחיר כבד מאוד - גם אם במזל זה עבר בשלום.
הגיעה העת להעלות לתודעה הציבורית את שאלת חשבון-הנפש: מהו המחיר שאנו משלמים עבור הקונספציות הנאורות, שרבים גאים בהן, אך הן מעולם לא עמדו לבחירה או למבחן? האם במבחן המציאות הקונספציות היפהפיות הללו אכן מחזיקות מים, או שמא התוקף שלהן נובע אך ורק מכוח האינרציה של מובילי החברה הצועדים לאורן בעיניים עצומות?
חשוב להדגיש את המשפט הבא: הפושע אחראי על הפשע, מערכת החוק אחראית על רמת הפשיעה. לא הפושעים לבדם אשמים במצב, השופטים וכל המערכת שמאחוריהם - הם האחראים. המערכת אשמה, הקונספציה קרסה! מערכת שלטון החוק היקרה, אנא ממך, למען הבנים שעדיין לא מתו, אנא התעוררי.