מקלדות המחשבים לא ידעו מנוח. אצבעות המומחים ריצדו על המקשים במהירות, ומסכי הטלוויזיה נמלאו שידורים בלתי פוסקים. שוב ושוב, אותן תמונות, אותה שיטה של שטיפת מוח, בהנחיית ידענים וידוענים שפרטי המבצע כלל לא היו מונחים בפניהם, אך העיקר שהם דיברו.
גם פוליטיקאים צמאי שידור ופרסום, או מקושרים היטב לגלי האתר, תפסו פוזות ורצו מאולפן לאולפן. לא עברו מספר שעות מאז הפעולה, אולי מספר ימים קצר, והקביעה האולטימטיבית לא איחרה לבוא: פאשלה גדולה. של מי? לא חשוב. פאשלה!!! הצעקות בעולם החרישו אוזניים כמו הוובוזלה המעצבנת במונדיאל. גינויים מכאן ומכאן, ועדת בדיקה, וכל הצרמוניה המוכרת לנו היטב.
אין כוונה להתייחס להתנהלות הקברניטים. את זאת תעשה ועדת החקירה, הבדיקה, או איך שתרצו לכנותה. מה שמעניין הוא דווקא לבחון את ההישגים האסטרטגיים של פעולת צה"ל וכוחות הביטחון האחרים כנגד המשט, לא לפני שנבהיר את המטרות שהוצבו בפני המבצעים על-ידי הגורמים הרשמיים:
המטרה העיקרית הייתה למנוע בכל מחיר את שבירת המצור. את זאת השיגו לוחמי השייטת במלוא מאת האחוזים. הוויכוח לגבי תפקוד החיילים איננו רלוונטי, אף על-פי שלעניות דעתי הם ביצעו את משימתם בצורה ראויה. עובדה שהמשט לא הגיע לייעודו, יש בה מסר חשוב מאוד, עליו נרחיב בהמשך.
המטרה השנייה הייתה למנוע מחמאס ומתומכיו להשיג הישגים מדיניים ולהוציאו מן הבידוד. את זאת לא הישגנו, בלשון המעטה, משום הרשלנות של הדרג המדיני, הן הנוכחי והן הקודם. נחזור ונטען שלישראל אינטרס עליון להתנתק מעזה, ולהעביר את האחריות לעולם ביחס לרווחת האוכלוסיה. עזה היא אבן רחיים על צווארה של ישראל, למרות שאיננו שולטים עליה מאז ההינתקות מהשטח, ופינוי כל היישובים. מדיניות הממשלות האחרונות הייתה, ועודנה, מטופשת. הראיה היא שממשלת ישראל החליטה לפתוח את המעברים לרווחה אך ורק כדי להדוף את הביקורת הבינלאומית. זו טעות שאין למעלה ממנה.
עצירת המשט על-ידי חיילי השייטת היא הישג אסטרטגי חשוב ביותר. בלהט הוויכוח בתוך ישראל, והביקורת העולמית, לא כל כך שמים לב למשמעויות הפעולה הצבאית, ובמיוחד להשגת הרתעה.
המשטים שאמורים לצאת לכיוון עזה ולהעצים את הביקורת כלפי ישראל, לעת עתה, לא הגיעו. לא מן הנמנע שגם לא יגיעו. ראוי מאוד לשים לב להחלטת שתי מדינות עוינות לא להוציא אל הפועל משטים נוספים: לבנון ואירן. העיכובים, כביכול, של יציאת המשטים מלבנון אינם סתמיים. בלבנון יודעים היטב, כולל אנשי חיזבאללה, שהמשטים שיגיעו יתקלו בתגובה חריפה של צה"ל. אין כל סיבה אחרת לאי יציאת המשטים, אלא ההרתעה שישראל יצרה בפעולה נגד המשט.
התנהגותה של אירן בנושא המשטים מעניינת ביותר. היטיב לבטא זאת מזכ"ל ארגון אירני לתמיכה בפלשתינים, חוסיין שייח אל-איסלאם, שאמר במסיבת עיתונאים כי הסיבה העיקרית לביטול היציאה היא "היחס האלים והבלתי אנושי של המשטר הציוני לסיוע ההומניטרי", משמע, החשש המבוסס שמא ישראל תנהג בדיוק כפי שנהגה במשט מטורקיה. אירן, למרות כל ההתלהמות המוכרת, מורתעת היטב. זהו הישג חשוב ביותר לישראל. זאת ועוד; בהמשך לדבריו, אמר אל איסלאם: "ישראל שלחה מכתב לאו"ם שבו הודיעה כי הגעת ספינות מלבנון ומאירן לאזור עזה תהווה סימן למלחמה והיא תפעל נגדן". זו הנקודה העיקרית, משמע אירן ולבנון מבינות שהתוצאות של משטים היוצאים מנמליהן עלולים להמיט עליהן אסון. יש לכך משמעויות אסטרטגיות חשובות ביותר, אפילו מעבר לנושא המצור על עזה. ואם בכל זאת, יוציאו האירנים משט זה או אחר, על ישראל לנהוג כמו במשט הראשון, אפילו יותר מכך. זה יהיה מסר ברור שאין למעלה ממנו.
חיזבאללה היה רוצה להוציא אל הפועל משטים, אך הוא יודע היטב מה תהיינה התוצאות. גם אם אנשים ירימו גבה, העובדה שחיזבאללה יושב בשקט זו תוצאה של מלחמת לבנון השנייה. יש מנהג אצלנו להתעלם ממה שהצד השני טוען ואומר. נא לא לשכוח שנסראללה טען שלו ידע מראש מה תהיינה תוצאות מלחמת לבנון השנייה, היה שוקל היטב אם בכלל להתגרות בישראל. ההרתעה הזו הושגה תודות למלחמת לבנון השנייה, ממנה לא התאושש חיזבאללה עד היום. נכון שיש מומחים הרואים צל הרים כהרים ומנסים להפחיד, אך עובדה היא שבלבנון עדיין ניכרים היטב הנזקים שצה"ל גרם. ארבע שנות שקט גמור אינן מהוות ערובה, אך יחד עם זאת, החיים בצפון מתנהלים בצורה שגרתית ביותר.
ראוי ורצוי לראות גם את הצדדים חיוביים, להוציא את המוץ מן התבן ולהביט קדימה. הבעיה היא שבתוך בולמוס הווכוחים ותרבות קבלת החלטות קלוקלת, קשה שלא להיתפס לדברים שליליים.