בפתיח לכתבה רצינו לספר לקוראים עד כמה נועם שליט התמים ואציל הרוח מנוצל על-ידי אופורטוניסטים שונאי הימין וממשלתו, והשואפים לקעקעה ולהפילה לקרשים באמצעות ריקוד על שביו של גלעד שליט.
בצער, כן בצער רב ובלב כבד עלינו לומר, לאחר שנודעו פרטים נוספים, כי תדמית "הפרה הקדושה" שרכש לעצמו אביו של גלעד עד עתה, נסדקה.
חובתה של המשפחה לפעול למען שחרור בנה - אין חולק על כך. אך כמאמר אלוף (במיל.)
אלעזר שטרן מ-28.6.10: "תמיד הבטחנו ללוחמי צה"ל כי אם ייפלו בשבי נעשה – כל שביכולתנו - כדי להביא לשחרורם, לא הבטחנו כי נעשה – הכל".
דומה שנועם שליט חצה קו אדום והפך את הצעדה הנוכחית לבלתי לגיטימית במבחן המוסרי-הדמוקרטי.
למה הדבר דומה, בחבירתו של השמאל העולמי, הדוגל ברגיל במטרות ראויות, לג'יהאד העולמי, הוא זרוע הביצוע של האיסלאם המיליטנטי המטורף, על-מנת להשיג מטרותיו. לטעמם של פעילי השמאל הקיצוני בעולם, המטרה מקדשת את האמצעים ובאם המטרה תושג דרך הג'יהאד העולמי הרצחני, שיהיה.
נועם שליט פנה בחשאי ('סודי-סודות' כפי שתואר במקור), כך לפי
עדותו המפורשת של יואל מהרשק עצמו שהובאה בעיתון "הקיבוץ", מתאריך 30.6.10, בבקשה למהרשק המוביל את "האגף למשימות מיוחדות" בתנועה הקיבוצית, שיארגן ויוביל את המצעד הנוכחי מטעמו וזאת כנראה בהסתמך על מעורבותו המעוקמת-מוסרית של מהרשק בצעדת ויקי כנפו אשר הצליחה ארגונית אך נכשלה במהות.
בכך, הופך מצעד זה באחת ממצעד
הומניטרי לגיטימי למצעד פוליטי ופסול, הבא לנגח את בוחרי הימין, ממשלת הימין, ו
בנימין נתניהו אישית, בהתאם לאג'נדה המפורשת של מארגני ההפגנה מהתנועה הקיבוצית. עצם הפנייה החשאית מלמדת כי נועם היה מודע למוניטין הקלוקל של מהרשק, וכי התכוון להסתיר את כוונותיו לאשורן ולהמשיך ולהציג עצמו והמצעד המדובר כפעולה הומניטרית בלא שנלווים לכך שיקולים זרים.
מאידך-גיסא, תמוה הוא הכיצד חשב לעצמו נועם שליט כי בעידן זמינות האינפורמציה הציבורית יוכל להעלים עובדה זו מעיני הציבור.
תגובתו של נועם שליט ל
נאום נתניהו מאתמול (1.7.10) מעידה על הקשר פוליטי מובהק לאמור: "ההמונים הצועדים עם המשפחה יודעים כי יש מחיר גם להפקרתו של גלעד" - דהיינו, אנו נפיל אותך מהשלטון במידה שלא תגיב כפי שאנו דורשים ממך. זו בהחלט קריאת תגר על סמכות השלטון הנבחר במשטר הדמוקרטי המעמידה את הפרט מעל כל צרכי המדינה ואזרחיה.
כמובן שמיד יקפצו הצבועים בינינו ויטענו כי אין רע בכך, שהרי על המשפחה לעשות ככל יכולתה למען בנה. נכון, הם צודקים (למצער), כבר ציינו זאת לעיל. מאידך-גיסא, יש לעשות ויש לעשות. יש הבדל תהומי שאינו ניתן לגישור בין לעשות 'כמיטב יכולתנו' לבין לעשות 'הכל' למען השחרור המיוחל. שמא נחזיר את ירושלים, תל אביב וחיפה לחמאס, הלא זה מה שהללו שואפים לו. ובאם כמובן לא כך הוא לטעמנו, הרי שאכן קיימים גבולות ויש קרקעית לבור המחיר, ולכן הצבנו אנשים בראשינו אשר אמורים לשקול את האינטרסים של כלל העם ולא רק של משפחה אחת.
על-מנת להסיר כל ספק, כותב המאמר משוכנע כי לא ננקטו עדיין כל האמצעים האפשריים לשחרור גלעד שליט. עדיין נמצאים באמתחתנו אמצעים שלא נוסו הן בתחום הדיפלומטי והן בתחום הצבאי. אך אלו חייבים להיעשות מטעם נבחרינו ולא מטעם הרחוב או גרוע יותר, מטעם אלו הפועלים להפלת השלטון הלגיטימי באמצעים דמוקרטיים פסולים.
נוסיף גם כי אכן, רבים וטובים משתתפים בצעדה למען שליט, אלו אשר מניעיהם נאצלים וחיוביים, אך לצערנו, כבכל הפגנה או צעדה חיובית ונאותה, תמיד ימצאו הטפילים, האופורטוניסטים, הסימביוטיים, אשר ימהרו לעשות קופה על גב האנשים הטובים בינינו ולהשתמש בהם כ"אידיוטים מועילים" למימוש מטרותיהם הנלוזות.
ביומן החדשות ששודר ברשת ב' ביום הראשון למצעד, שיבח דובר החמאס את הצועדים ועודד אותם להמשיך במאמצים להפעלת לחץ על ה
ממשלה. הקריין הוסיף לאחר הראיון עם דובר החמאס כי אם היו אומרים לו שהדובר הינו אחד הצועדים, היה מאמין בכך ללא היסוס. אכן, זהות אינטרסים ברורה בין אויבי ישראל ומארגני המצעד.