תעלולי הגסיסה של מפלגת העבודה

הכל עוסקים כעת בלחץ שמפעיל אהוד ברק על בנימין נתניהו לשנות את הרכב הקואליציה. פעם קראו לזה "לרענן" את הרכב הממשלה, ומשמעות הדברים היא לרענן את אביגדור ליברמן החוצה הישר אל זרועותיו של פרקליט המדינה. אל דאגה, אהוד ברק וחבורת עסקני העבודה אינם מתכוונים אפילו לרגע ליזום שינוי שיותיר את העבודה מחוץ לקואליציה ואת ברק מחוץ למשרד הביטחון. זה מזכיר לי משהו - לאחר תבוסתה של מפלגת העבודה בבחירות הכריזו ראשיה בגאון שהולכים לאופוזיציה. בהמשך, בתוך מספר ימים, חל כזכור מהפך. להצדקת השינוי ה"מפתיע" טען ברק בתוקף, כי רק כשהוברר שקדימה אינה בקואליציה, היה על העבודה לנהוג "באחריות" ולהיכנס לממשלה. כעת, אם אכן תיכנס קדימה לממשלה, האין זה מן הראוי לדרוש את פירעון השטר ולדרוש ממפלגת העבודה לצאת לאופוזיציה? למה אתם צוחקים? אמרתי משהו מצחיק? אף אחד מהקוראים אינו מצפה למהלך כזה וזה מוכיח מה רב האמון שלנו בחבורת העסקנים הפתטית, הקרויה מפלגת העבודה. לפני כמה ימים שמעתי את השר הרצוג (שתמך כזכור בהצטרפות לממשלה ונטש, תמורת תפקיד, את "חבריו" שהתנגדו בתוקף למהלך) אומר שאם עד אוקטובר לא תהיה התקדמות מדינית, תימצא מפלגת העבודה בצומת הכרעה ואז תידרש לשקול שוב את המשך השתתפותה - אפשר להתחיל לפהק. תיאוריות קונספירציה שונות אופפות את סיפור פגישתו של השר בנימין (פואד) בן-אליעזר עם שר החוץ הטורקי. לא ברור מדוע אורגנה הפגישה, מי ארגן אותה, מה היו מטרותיה ומה היו מניעי המעורבים בה. ידוע שלאחרונה הסתובב פואד בפנים חמוצות ורטן רטינות המעידות על חוסר שביעות רצון ואפילו התראיין לעיתון הארץ בפנים קודרות. פואד איים לתמוך בעופר עיני לראשות העבודה ואפילו - תחזיקו חזק - לא שלל פרישה מהקואליציה אם לא יקרה מאורע כלשהו. הניחוש שלי הוא שאף אחד לא התכוון לפגוע באביגדור ליברמן. ברק הלך לנתניהו ואמר לו שצריך לתת משהו לפואד על-מנת שלא יעשה צרות וכך התגלגלה לה פגישה מיותרת. מפלגת העבודה אינה באמת מעוניינת בפרישת ליברמן מהממשלה - כניסת קדימה תגמד את חלקה בממשלה ושוב לא תוכל לאיים בפרישה. נתניהו והליכוד אולי יוותרו על השותפות הטבעית עם ישראל ביתנו, וגם החלטה כזאת יכולה לעלות ביוקר, אבל הם לא יוותרו על שותפות עם החרדים, רק בגלל שהתקשורת חולמת על קואליציה ללא חרדים וללא ליברמן. גם במפלגת העבודה יודעים לספור, קדימה והליכוד יכולות להקים עם החרדים קואליציה רחבה, המונה 78 חברי כנסת, בלי העבודה ובלי ישראל ביתנו, שהעבודה "מעוניינת" כל-כך להוציאה. אין חדש תחת השמש - על הציבור האחראי להמשיך במסורת הנכונה, היציבה והאחראית של אי-אמון מוחלט בכל מה שראשי מפלגת העבודה מספרים לו. אומנם, כפי שהסביר הנשיא לינקולן, חלק מהאנשים אפשר לרמות כל הזמן, אבל עסקני העבודה יגלו גם בבחירות הבאות שאותו חלק בציבור שניתן להמשיך לרמות - הולך ופוחת, ולבסוף יתרחש מה שהיה צריך להתרחש מזמן ומפלגת העבודה תיעלם מהמפה הפוליטית. למרות זאת, אולי רצוי להזהיר את עסקני מפלגת העבודה: לעתים, אפילו מפלגה מנוסה מסתבכת בצרות רק מפני שחייבה את עצמה בהצהרות רבות מדי. מן הראוי שיזכרו שמפלגתם היא בעצם פגר פוליטי. אפשר מדי פעם לצבוט בלחייה של הגווייה הזאת ולקוות שתעלה בהן אדמומית והכל יטעו לחשוב שהיא טרם נפחה את נשמתה - התעלולים הללו יכולים להועיל רק בטווח הקצר. את הגווייה הזאת, הקרויה מפלגת העבודה, כבר לא ניתן להשיב לחיים. בעקבות השר הפורש שלום שמחון רצוי שבכירי המפלגה יחפשו להם תפקידים במקומות אחרים על-מנת להבטיח את עתידם האישי.