בס"ד
דם הידוענים סמוּק יותר?
מתברר כי אם חלילה נגזר עליך למות בתאונת דרכים (וסליחה על הציניות), כדאי לך להיות בן של ידוען. רק אז תזכה להנצחה ראויה, תכבוש את כותרות העיתונות ותרעיד את המדינה. כך נפל בחלקו של רוכב האופניים, שניאור חשין ז”ל, שנהרג בתאונת פגע וברח, להיות בראש הכותרות במשך שבוע שלם, רק בזכות היותו בנו של השופט בדימוס
מישאל חשין. לעומת זאת, שני רוכבים אחרים שנהרגו באותו שבוע, נותרו אנונימיים ונבלעו בידיעה צנועה בחדשות.
השאלה היא האם דמם של ידוענים, שזוכים להבלטה רבה בעיתונות, סמוּק יותר מדמו של כל אזרח אחר. ראוי היה שכל תאונה תזעזע את אמות הסיפים במדינה, ללא כל הבדל של סטטוס חברתי. דומני כי האפלייה התקשורתית גורמת להסטת תשומת הלב הציבורית מחומרת התאונה אל דמות הידוען, ובכך מחבלת בחשיבות המאבק בתאונות הדרכים, שהפכו למרבה הצער למכת מדינה.
בירת התאונות
אם התבשרנו לא מכבר, שירושלים היא העיר שיש בה הכי פחות תאונות להולכי רגל, באו החדשות האחרונות וטפחו על פנינו. ממתברר שירושלים היא בירת התאונות. היא זוכה לתואר המפוקפק 'מקום ראשון במעורבות תחבורה ציבורית בתאונות דרכים' ו'מקום שני בתאונות של משאיות'.
האם מדובר בעוד פרק מעוללות עבודות הרכבת הקלה (או רכבת הקללה) בעיר, אשר בגין חסימת כבישים והמעברים הצרים גורמת לכלי רכב גדולים - אוטובוסים ומשאיות - מעורבות בתאונות? מתי יושם קץ לסאגה המתמשכת הזאת בבירת ישראל?
הדבר האמיתי
זוכרים את ההצעה, מבית היוצר של 'ישראל ביתנו' וראש הממשלה, לאפשר ליורדים להצביע בבחירות לכנסת? היה ברור שריח פוליטי נודף מן ההצעה, וכי בניגוד לטענה לא רק שלא הייתה מביאה לעליית היורדים ארצה, אלא שהייתה מְקַבַּעַת אותם כאזרחי חו"ל.
אם אפשר להיות ישראלים ב'שלט רחוק' דרך הקלפי (כמו גם באימוץ השפה העברית וחינוך יהודי), מדוע להתאמץ ולעלות לארץ? אז הִנה בא הדבר האמיתי למשוך יהודים לארץ באמצעות הקמת מרכזי מצויינוּת באוניברסיטאות. אין ספק שיוזמה מבורכת זו תמשוך אקדמאים לישראל, תביא להשבת 'המוחות הבורחים' ותעלה את הרמה האקדמית של המדינה. כל הכבוד!
חַ"כּ האריזות
כמות האשפה השנתית, המגיעה ל-6 מיליון טונות, שמייצרים אזרחי ישראל, מדאיגה ביותר. אז איך זה שלדיון החשוב בכנסת בהצעת החוק למיחזור אשפה - המכונֶה חוק האריזות - שהגיש השר לאיכות הסביבה
גלעד ארדן, הגיעו שני ח"כים בלבד (האם מדובר בחברי הכנסת הנוגעים בדבר - ארדן ו
אופיר אקוניס, ראש ועדת הכלכלה?)
אומנם מיחזור אשפה לא מצטלם יפה כמו פרשת עמנואל העסיסית, עתירת הרייטינג, אך הוא חשוב לא פחות, ואף יותר, למניעת זיהום הסביבה. היעדרות הח"כים מהדיון בסוגיה זו אינה מכבדת את עצמם, כנבחרי העם, ולא את המשכן הפרלמנטרי שבו הם יושבים. אחר כך הם עוד מתפלאים על תדמיתם הנמוכה בעיני הציבור.
ירידה לצורך עלייה
לפני מספר חודשים, בצעד יוצא דופן, הוזילה חברת החשמל את התעריפים לצרכנים ב-10%. אולם מתברר כי ירידה לצורך עלייה. הורדת המחירים נועדה להכשיר את הקרקע לקראת ההעלאה הצפוייה של התעריפים בשיעור כמעט כפול של 18%.
חברת החשמל ידועה בבזבזנותה וחוסר יעילותה, כמו גם במשכורות הגבוהות לעובדיה, שהן מן הגבוהות במשק. לכן מילת המפתח לייצוב החברה היא התייעלות. ועוד לא אמרנו מילה על חשמל חינם לעובדים, השוברים את שיאי הצריכה והבזבזנות של החשמל. די לחלוב את הצרכנים בגלל מחדלי החברה.
בג"צ למען הערבים
על-פי הסקרים בג"צ זוכה לתמיכה, לכאורה בלתי צפויה, דווקא מהציבור הערבי (כ-50%), יותר מאשר מהציבור היהודי. עם כל הכבוד לבית המשפט העליון, אי-אפשר להתעלם מן העובדה כי במרבית העתירות בענייני הערבים (בניגוד ל
מתנחלים ולחרדים) בג"צ הכריע לטובתם. כך למשל בסוגיות פתיחת כבישים ומחסומים (עיין ערך כביש 443 העדכני), תמיכת המדינה בקצבאות, עבירות בנייה, הסתה פוליטית ודתית של ח"כים ערביים, בשם הדגל של זכויות האזרח, כביכול, ו
חופש הביטוי (עיין ערך בשארה ושות') ועוד. כל אלה בגיבוי השמאל הישראלי.
לאור עובדות אלה מה הפלא, אפוא, שהמגזר הערבי הוא התומך המובהק של בג"צ?
חרדים למצויינוּת
דומני כי לא פרשת עמנואל, כפי שהצטיירה בתקשורת (ותודה על ההֶפי הנד), היא שצריכה לעמוד על סדר היום הציבורי. המהפך, המאפיין יותר מכל את הציבור החרדי בשנים האחרונות, אשר ראוי לכותרות, הוא ההשתלבות הגוברת והולכת של גברים ונשים כאחד בשוק העבודה.
מדובר בכוח אדם איכותי ביותר, כשהמעסיקים (החילונים, כמובן, אלא מה) מצביעים על מצויינוּת, יעילות ומוסר עבודה גבוה במיוחד, הנדירים בנוף התעסוקה, של העובדים החרדים. הנשים, המטופלות במשפחות ברוכות ילדים, מועסקות אף הן כחשבות וכיועצות מס, כמו גם בכל תחומי ההייטק. אין ספק שהן ראויות לשמש דוגמה לציבור הרחב לשילוב קריירה ומשפחה וּמודל למצויינוּת בכלל.
לא דובים ולא עמנואל
האם פרשת עמנואל הופכת למודל? עובדה היא שמקומון ירושלמי הצביע על הפרדה דומה גם בבית ספר חרדי בעיר הבירה, כאילו מדובר בגירסה הירושלמית של הפרשה שסרבה לרדת מהכותרות. אולם מתברר כי לא דובים ולא עמנואל. בבית הספר בעמנואל הייתה הפרדה בין בנות הלומדות באותו בית הספר.
לעומת זאת בכתבה מדובר על הפרדה לגיטימית בין שני בתי ספר שונים: 'ברסלב' ו'בית מרגלית', השייכים לשני זרמים חרדיים שונים (ברסלב וש”ס). גם אם הכתב הריח ריח של סנסנציה, צר לי אפוא לתת לעוּבדות לבלבל אותו.
וּבא לבנות ציון גואל.