לצערנו, רוב נבחרי הציבור בישראל אינה מנהיגים אלא פופוליסטיקאים - פוליטיקאים שכל דבריהם פופוליסטיקה וכל מטרתם לרכוש קולות הציבור לבחירתם הבאה.
הסבירה שרת הספורט כי אין לגרש ילדים שגדלו בישראל כי זוהי טראומה עבורם, ומקהלת התקשורת אמרה אמן. איש לא שאל בעצם למה לא? לא התקיים דיון ענייני אלא רק ציד מכשפות, כששר הפנים בתפקיד המכשפה העיקרית.
שר הפנים מצדד בגירוש מכל הסיבות הלא נכונות, ומביא מצידו חזיונות אפוקליפטיים איך מספר אלפי אנשים שיקבלו מעמד חוקי בארץ יהפכו את הרוב היהודי על פניו. זאת כאשר הוא מאשר הבאת פועלים זרים ללא גבול, שחלקם הופכים להיות שב"חים, כי התהליכים המעוותים של משרד הפנים הופכם לכאלה. נזכור גם ששר הפנים חבר כבר שנים רבות בממשלות ישראל שלא הצליחו, או שמא לא רצו, לסגור את הגבול המצרי מפני חדירת מסתננים.
לסוגיית "גירוש" הילדים שני מרכיבים: האחד הוא השפעת המעבר על הילד, והשני הוא מי המחליט ומה הסיבה למעבר. כל הטיעונים נגד "גירוש" הילדים הם מתחום הפגיעה בילדים. אם כך, הרי אין זה משנה אם מעבר הילדים לארץ אחרת נעשה כ"גירוש" בהחלטת ממשלה או כהגירה מרצון ההורים, או אף שליחות מטעם המדינה - הפגיעה, לכאורה, קיימת בכל מקרה.
אם עצם המעבר הוא המזיק והפסול, הרי שיש לאסור כל מעבר משפחות עם ילדים מארץ לארץ. מדוע באים הפופוליסטיקאים להגן אך ורק על ילדי המהגרים הלא-חוקיים? מדוע שלא יגנו על ילדי הדיפלומטים שמדינת ישראל שולחת לכל העולם? מדוע לא להגן על ילדי ההיי-טק שהחברות שולחות ל"רילוקיישן"? מדוע לא להגן על ילדי דוקטורנטים היוצאים לרעות בשדות ניכר, או סתם משפחות המהגרות לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות?
ומילה על דמגוגיה: ציידי המכשפות משתמשים בטרמינולוגיה שבאה לבייש את המתנגד לדעתם, שהרי אם בגירוש עסקינן, מי יעז לצדד? מי יעז לומר אני בעד גירוש? וכך במילה אחת נמחקה ההסתננות הבלתי חוקית של הורי הילדים, או שהייתם הבלתי חוקית בארץ. מקארתיזם במיטבו...
ולא קם בתקשורת, ולו עיתונאי אחד, לומר שהמלך הוא עירום...