האם אי-פעם תהיתם מה מבדיל בין מערכת יחסים בין שתי נשים למערכת יחסים בין שני גברים? יצא לי לשאול את עצמי לא פעם ולא פעמיים למה הקשרים ביני לבין חברותיי כל-כך מורכבים ושונים במהותם מהקשרים בין בעלי לחבריו. למה גברים מצליחים לשמר את הקשר לאורך זמן בלי עליות וירידות, נאמנות מוחלטת וכמות דרמה הדומה לתוכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק על נמלים. לעומת זאת, אני וכל המין הנשי הסובב אותי חי במציאות המקבילה לטלנובלה דרום-אמריקנית בשילוב עם שושלת, דאלאס וצעירים חסרי מנוח. אז התשובה כמובן טמונה בבסיס שלנו. יש משהו שונה בתכלית בינינו הנשים לביניהם, הזן השני הלא ברור הזה. נחותים, פשוטים, חסרי עומק - יש שיגידו, אבל בואו נרד לעומק העניין כנהוג בעולמנו הנשי המורכב, וננתח באופן יותר יסודי מניתוח לב פתוח על יד מנתח מומחה את המצב הזה שמבדיל בינינו ומתסכל את כל הצדדים הנוגעים בדבר.
אז ככה...
אישה היא יצור מורכב. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. אנו נוטות להניח הנחות ולהגיע למסקנות חד-משמעיות באופן עצמאי לחלוטין. למעשה, הנוכחות של הגבר בחדר במהלך שיחה/ויכוח מיותרת לחלוטין, כי הרי אנחנו נגיע למסקנות שנגיע אליהן לגמרי לבד ללא עזרתו/תרומתו האדיבה. ובזמן שהוא יושב ושותק או מנסה לדחוף איזו מילה, אנחנו ננאם ארוכות בעודו שומע את צלילי פינק פלויד מתנגנים בראשו (הנדמה כחלול אך זה לא העניין, הוא פשוט מלא בדברים אחרים משלנו).
פה טמונה בעייתנו הגדולה ביותר כנשים. ניתוח יתר, התעמקות מיותרת בדברים שאין להתעסק בהם, הסקת מסקנות ללא עזרה מאף אחד. סוף-סוף אני מבינה איך גברת ננסי דרו הבלשית המהוללת, גיבורת ספרי ילדותי, הצליחה לפתור כל תעלומה תמיד-תמיד... כל אישה יכולה לפתור כל דבר כאשר היא זו המנהלת את כל המערכה לבדה ולא מקשיבה באמת לאף אחד, במיוחד לא לגבר שלצידה. לא קל להיות אישה... ועוד לכל המערבולת הרגשית הזאת תוסיפו את הניסיונות הבלתי פוסקים להיות כליל השלמות, גם כלפי חוץ, עם כל המריטות והשעוות והחומרים למריחה ולהורדה ולמריחה שוב... מסע מתיש אך מלא-מלא בעניין ובדרמה.
אז מה יגידו הגברים? חייהם בהשוואה כה פשוטים, משעממים, חסרי בלגאנים רגשיים, וכל רצונם הוא לרגע שקט ושלווה ללא הדרמות שאנחנו יודעות לייצר כל-כך טוב. אולי בלעדינו לגברים היה די משעמם, למרות שלעולם לא יודו בכך. אז עכשיו הכל ברור. למה שתהיה דרמה מיותרת בין שני גברים סטרייטים שכל שיחה ביניהם מסתכמת בכמה משפטים קצרים בסגנון של: "מה המצב, אחי?" ו"אז מה שלום...?", או "ראית את המשחק, גבר?".
אוי... איזה חלום לחיות וליהנות מהפשטות הזאת... לא להתעמק, לא לנתח, לקבל כל דבר שנאמר כפי שהוא בלי לפרשן את זה אחרת ואז להיפגע ולבכות. מי יודע מה היה קורה אם היינו מצליחות לאמץ את הגישה הגברית. אולי היום חברתי הטובה ביותר בעולם עדיין הייתה הבחורה החמודה הזאת שאת שמה כבר מזמן הספקתי לשכוח, מגן חובה שבו חלקנו כל צהריים כרוב ברסק עגבניות שהוכן על-ידי המבשלת האהובה עליי, אהובה, ותמיד לקינוח הכנו קליפות הדר שעד היום מזכירות לי תקופה יפה יותר, עד שיום אחד החליטה, מה-שמה, שהיא לא רוצה יותר להכין איתי את הקליפות הללו, ואז החל מסע השמצות מכוער שבו כל אחת הניחה שהאחרת מפיצה שמועות זדוניות לגבי השנייה. הרי אני יודעת שלא הייתי מאוהבת בילד הזה עם הנזלת שתמיד נשפכה לו מהאף, שישב מולי, אבל מה-שמה החליטה שחשוב להפיץ את זה לכולםםם, אז כמובן שנאלצתי להחזיר לה באותו מטבע. לא הייתה לי ברירה אלא לספר לכולםםם שהיא לא ישנה את שנת הצהריים על המזרן לבד, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...
האם יכול להיות שמה-שמה הייתה האחת? החברה הנאמנה והוותיקה שיכלה להישאר לצידי תמיד ואני לצידה לולא הריב הנוראי הזה שיצא מכלל שליטה לפני למעלה מ-20 שנה? אתם רואים, לגבר זה לעולם לא היה קורה. משחק קוביות קטן בפינת הלגו היה פותר הכל ואם לא זה, אז משחק כדור בחוץ היה סוגר את הכל בצורה הכי מתומצתת שיש. למה בכלל לדבר על דברים כשאפשר להדחיק, להתעלם, לראות הכל רק על פני השטח וליהנות מכל רגע. המשפט הלטיני המפורסם אומר: "אני חושב, משמע אני קיים", אז אני אומרת: "אני חושב, משמע אני בדיכאון", וזהו במשפט אחד קצר סוד האושר של גברים וסוד האומללות של נשים. אומנם מערכות היחסים בינינו תמיד יהיו עמוקות יותר ולא יהיה משעמם, אך בקלות ניתן יהיה לשבור את האידיליה כי אי-אפשר לשמור שום דבר על מי מנוחות ורק לתת לו להיות... לפחות לא אם יש לך וגינה.
אז מה עדיף? להיות גבר, לשמוע מוזיקה בראש כל פעם שבת-זוגך חופרת לך בראש, לאהוב את כל חבריך מהגן כאילו הם לרגע לא השתנו ואותו חבר ששיחקתם יחד בשכונה בגוגואים, גם אם הוא כיום שייך למפלגת שס ואתה מצידך מצביע 'שינוי' לעולם ועד, הוא הולך למצעד הגאווה בהפגנתיות עם בן-זוגו בלבוש ורוד-מבריק-מינימליסטי ואתה מצידך הולך להפגנות נגד הזמן הוורוד, הוא אוסף חיות מהרחוב ונותן להן בית ואתה יוצא כל שבת לציד של כל חיה עזובה ברחובות - או להיות אישה אשר תמצא חברה חדשה מדי תקופה, שמה שיחבר ביניכם הוא המכנה המשותף, העניין העמוק אחת בשנייה, ואם פתאום חברה אחת החליטה להצטרף לכת והשנייה החליטה להתחתן עם נסיך אנגליה, דרכיהן ייפרדו וגם אם הייתה שם היסטוריה, זה לא יחזיק להרבה זמן?
אז כנראה שלכל מין יש את יתרונותיו וחסרונותיו. מה שבטוח, אין אמת מוחלטת וכל צד תמיד יהיה מופתע מהצד השני, כי הרי אנחנו מכדורים שונים לגמרי וכל ההוויה שלנו היא בעצם לא יותר מסרט מדע בדיוני אחד גדול, מעין מחקר סוציולוגי, אנתרופולוגי, פסיכולוגי מרתק.
אז מי פועל נכון? אף אחד וכולם גם יחד. לדעתי, כדאי להתחלף לשבוע אחד ואז להחליט. לו הייתי בגופו של גבר לשבוע אחד ובעיקר במוחו, כנראה שלא הייתי רוצה לחזור למוחי המתיש. מצד שני, די יבש בלי דרמה וריגושים בחיים... אי-אפשר לאכול את העוגה ולא להשמין.