שאלות לחכמי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, לנבחריה ולבוחריה עם הכללתו של סרט תיעודי ("המדריך למהפכה") במסגרת תחרותית של סרטים עלילתיים בתחרות האקדמיה 2010.
בעקבות הפולמוס החריף המתהווה בין חברי האקדמיה והמתעניינים האחרים - מן הראוי לנסות ולחדד את הנקודות הבאות:
ההבדל המהותי לדעתי (בין סרט תיעודי לסרט עלילתי) הוא בעצם בין סרט המתעד אירועים אמיתיים – בדרך-כלל מציאות בעת התרחשותה האמיתית או שיחזור שלה בתנאים מבוימים יותר או פחות – לבין מעמדים פיקטיביים מבוימים ש"מומצאים" מהדמיון ולא היו מתקיימים מאליהם לולא: תסריטאי, במאי ושחקנים (בתחפושת!) שמתחזים ומבצעים אותם לפי תסריט יזום ובדיוני. זהו ההבדל בין מציאות אמיתית לבדיונית פיקטיבית שהיא רק בבואה ומשל שלה.
האירועים ב"מדריך למהפכה" הם תיעוד של מאבק מציאותי בעת התרחשותו – הם לא פיקטיביים או "כאילו היו" – הם היו והינם.
הוויכוח אינו על טיבה או איכותה של יצירה קולנועית כלשהי, אלא על המסגרת בה היא כלולה ומול מי היא צריכה או יכולה להתמודד על תשומת הלב של צופיה או על פרס – באותם התנאים!
תחרות האקדמיה היא תחרות שנתית שצריכה להיות שוויונית ופתוחה בפני כל הסרטים המתמודדים באותה מידה ולפי אותם כללים.
לא היוצרים בוחרים את המסגרת אלא הכללים "בוחרים" את הסרטים לאחת משתי המסגרות הקיימות – תיעודית או עלילתית.
לא מדובר כאן על "כבוד" – כפי שהתבטאה המנכ"ל אילנה שרון בעיתון הארץ – כאילו "האקדמיה נותנת ליוצרים לבחור לעצמם את המסגרת המתאימה והרצויה להם".
בפועל – ככל הידוע לי ולדבריו של יו"ר האקדמיה – עד היום איש מיוצרי הסרטים התיעודיים לא ביקש (ולא 'חלם' לבקש) להיכלל בתחרות העלילתית – מלבד "המדריך למהפכה".
לפי דברי יו"ר האקדמיה (במכתב חתום), מי שהחליטה על הכללתו במסגרת העלילתית הייתה מנכ"ל האקדמיה הגב' אילנה שרון.
לדבריו, בגלל שהוא מפיק פעיל המציג סרטים בתחרות כמעט מדי שנה – הדירה אותו הנהלת האקדמיה מעיסוק בסוגיות מעין אלה הקשורות בתחרות השנתית. לפיכך נשאלת השאלה מי מפקח על פעולות האקדמיה ומי דואג ממבט עילי שהכללים יישמרו ויהיו שוויוניים בפני כל המתמודדים. האם זה תקין (או מקובל על היוצרים חברי האקדמיה) שמנכ"ל האקדמיה תחליט בעצמה החלטה מן הסוג שבנדון?!
האם זה רצוי שלאקדמיה יש יו"ר המצוי כמעט מדי שנה ב"
ניגוד עניינים" המונע ממנו נקיטת עמדה ומעורבות פעילה בפיקוח ובקרה?!
האם אנחנו לא מצויים בעצם במצב בו דווקא במועד הכי 'קריטי' בשנה – התקופה שלפני ההצבעה על הסרטים – הפעילות מתנהלת בצורה שכזאת?!
הכללתו של סרט כלשהו במסגרת כלשהי משפיעה על חלוקת קולות המצביעים הן מבחינה מתמטית פשוטה והן מבחינה סטטיסטית מורכבת יותר. כשחברי האקדמיה עומדים מול שני ארגזים של שני סוגי פירות, הם עלולים להתבלבל עת אחד האגסים יימצא בארגז התפוחים או להפך.
המקרה של "וואלס עם באשיר" (שהוא בעל אופי כאילו "תיעודי" בפס-הקול ולגמרי לא תיעודי בפס-התמונה) אינו דומה למקרה של "המדריך למהפכה" – "המדריך למהפכה" דומה הרבה יותר ל"שיטת השקשוקה" מן השנה שעברה.
דווקא סרט המתעד מאבק ממושך (שבע שנים!) בחשיפת ליקויים וחוסר מינהל תקין ברשות השידור הציבורית חייב להיות "נקי" ונטול "מועדפויות" בהיכללותו בתחרות.
לא האורך קובע, לא הגודל קובע – הז'אנר קובע! לא אתה מחליט אם אתה "אגס" או "תפוח" – הסרט שלך והכללים השוויוניים של התחרות עושים זאת בעצמם, ובדרך-כלל בקלות, בשקיפות, וללא כל בעיה.
הצהרתה של מנכ"ל האקדמיה (בעיתון הארץ מיום 6.7.10) - "שמתוך כבוד ליוצרים אנחנו נותנים ליוצרים לבחור בעצמם את המסגרת המתאימה להם בתחרות" - תגרום לאנדרלמוסיה שעוד לא הייתה כמוה בתולדות האקדמיה הישראלית לקולנוע.
- כל השאלות, האמירות, התהיות והחיפוש אחר התשובות – הם למרות שיש לי אהדה והערכה באורך מלא ליוצרי הסרט התיעודי "המדריך למהפכה" – דורון צברי ואורי ענבר.