אוי, כמה צבועים אתם יכולים להיות, שרי מפלגת העבודה. אוי, כמה אתם לא ראויים לשאת את השם "עבודה", כי אתם, אינכם יותר מאשר אופורטוניסטים צמאי כוח ושררה. אין בכם לא אופי, וגם לא אמינות. יש בכם רק דופי.
אהוד ברק פגע בכם קשות, עד שהפכתם אפר ועפר, ולא נותר אפילו זכר מהנדוניה האידיאולוגית שקיבלתם מאבותיכם הרוחניים. לא תוכלו לכפר על עוונותיכם כלפי אלה שאתם מתיימרים לייצג - העובדים והעמלים, העם הפשוט ושכבות הביניים. בהצביעכם נגד העלאת שכר המינימום, הורדתם את המסכה מעל פניכם המדושנים וחשפתם, לא בפעם הראשונה, שאתם מושחתים מבחינה מוסרית.
מייסדיה של המפלגה, לדורותיהם, מתהפכים בקברם בגין פעולותיכם. הם מתביישים בממשיכים. אין אידיאולוגיה, אין מילה. הכל שררה וכיבודים. לא יעזרו לכם הרטוריקה והתרגילים הפוליטיים.
אהוד ברק איננו עצם מעצמותיה של מפלגת העבודה, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, לכאורה. הוא בסך-הכל "שתל" שלא נקלט ב"גופה" של מפלגת העבודה. הוא נטע זר, תלוש מבוחריה של המפלגה, אך קומבינטור לא קטן. לכן אין לבוא אליו בטענות. זהו האיש, זו דרכו, זו תורתו.
בנימין בן-אליעזר,
האיש והשיפודים, סכין בין השיניים יש גם, אך כאשר "איש השטח" צריך להרים את ידו למען המסכנים המרוויחים פרוטות, פתאום הנמר הופך לנמר נייר, רך כמו בשר השיפודים אותם הוא אוהב כל-כך. מה קרה לאותו גיבור הנלחם עבור החלשים ואפילו מוכן היה לשבור את הכלים, בהיותו ראש המפלגה ושר הביטחון, ולצאת מן הקואליציה? במקום עירקי משפד הפכת לחתול סיאמי. טוב לך בכורסה בה אתה יושב.
איך הגלגל מסתובב לו. רק לפני תקופה לא כה ארוכה, הפרופסור לכלכלה, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, איש העולם הגדול ושר לענייני המיעוטים,
אבישי ברוורמן, טענת שללא עידוד העבודה, הוצאת האוכלוסיה הערבית ממעגל העוני וכניסתם של החרדים למעגל העבודה, אין עתיד למדינה. אתה, פרופ' ברוורמן, סוציאל-דמוקרט מושבע, יצאת נגד העלאת שכר הבושה המשולם למיליון עובדים בישראל, וכדי לאזן את המאזניים העקומים ממילא, היית שותף להעלאת שכר הח"כים בסכום השווה כמעט למשכורתו של עובד במגזר הציבורי, או עבדי הקבלנים הנותנים שירות לאדוניהם המתרפקים על כורסאות עשויות עור צבי. ואפילו עצם קטנה של הצבי שהוקרב עבור כורסתך לא היית מוכן לזרוק לעובדים המרוויחים פחות מארבעת אלפים שקל לחודש עבודה. זו הסוציאל-דמוקרטיה שלך? אודה שדבריך המלומדים בנושאי כלכלה וחברה נשמעים כה מפתים, כה הוגנים, אך מעשיך הפוכים לחלוטין. אתה אדם הגון, אז איך תוכל להביט בעיני העובדים המסכנים המרוויחים שכר רעב ממילא, ואינם מצליחים לגמור את החודש, לכשתבוא לבקש מהם מנדט נוסף לפועלך בכנסת או בממשלה? מה תסביר להם? תיאוריות כלכליות יפות, שיפועים, אלכסונים, תל"ג, וכדומה? מי יאמין לך? העובדים המנוצלים עד לשד עצמותיהם אינם מכירים את כל המונחים האלה בהם אתה שולט ומשתמש כדי להסביר את תורתך הכלכלית. הם לא מבחינים בין ברוטו או נטו, אלא כדברי "הגששים", כמה אנו מקבלים ביד? וכשתתאמץ להשיב להם במילים יפות ובצורה מנומסת, הם כבר יגידו לך שהכל הוא ישראבלוף.
באתרו של השר לענייני רווחה, ממש כך, מסביר השר את הצבעתו התמוהה. הבה נחלוק את יחד את הסבריו הפתלתלים:
- "חברים וחברות יקרים,
אני מרגיש חובה להסביר את הצבעתי מהיום במליאה בקריאה הטרומית בכנסת בהצעת החוק להעלאת שכר המינימום. אני הצבעתי נגד.
מבחינתי כשר הרווחה זו הייתה הצבעה המנוגדת לתפיסת עולמי הגורסת, שיש להעלות את השכר הפנוי ברמות ההכנסה הנמוכות כלפי מעלה.
בדיונים שקדמו להצבעה היום, בוועדת השרים לחקיקה ובממשלה, ניהלנו חבריי ואני מאבק קשה ביותר לאשר את הצעת החוק של ח"כ עמיר פרץ, מתוך הכרה ברורה שהעלאת שכר המינימום בעת הזו, עשויה להטיב עם ציבור גדול של מועסקים במשק. ואולם, הצעת החוק נפלה בממשלה בעקבות התנגדות עיקשת של האוצר, בנק ישראל, המועצה הלאומית לכלכלה וגורמים אחרים. עם זאת, הובהר בדיון כי מס הכנסה שלילי יופעל בתקציב הקיים בכל הארץ, שזו בשורה חברתית חשובה מאוד, וכי נושא שכר המינימום ידון בשולחן העגול המשותף לממשלה, להסתדרות ולמעסיקים.
לאחר שהפור נפל ובהיותי חבר ממשלה הכפוף למשמעת קואליציונית, הצבעתי היום יחד עם חבריי בהתאם להחלטת הממשלה בנושא זה, מיום ראשון האחרון. אינני אוהב זאת, אך זו המציאות הפוליטית הפרקטית בה אנו חיים. אלו הם כללי המשחק במשטר דמוקרטי כשלנו. למרות שזה אולי נתפס לא טוב, חשוב לציין שלא ניתן להגיע למצב שאיש הישר בעיניו יעשה. אם אנו רוצים לפרוש מהממשלה, וזו בפרוש אופציה בטווח הנראה לעין, מן הראוי לעשות זאת בדרך המלך.
יתרה מזו, חשוב גם לזכור שיתכן שביקורו של ראש הממשלה בארה"ב, היום הזה, עומד בסימן של פריצת דרך מדינית משמעותית. התהליך המדיני הוא דגל חשוב מאוד שלנו ואנו רואים אותו כתנאי בסיסי להישארותנו בממשלה. לא ניתן לצפות ממני לשבור את הממשלה או הקואליציה דווקא ביום זה.
אני מבקש להביא לידיעתכם כי ברגעים אלו ולקראת ההצבעה על אישור תקציב המדינה, אני נאבק כדי להפוך את תקציב המדינה לתקציב חברתי יותר. במרכז המאבק: שיפור מצבם הכלכלי של משפחות חד-הוריות, קשישים ונכים. הודעתי כי אני דורש שעודפי התקציב יוסטו לטובת רווחה, חינוך ובריאות ורק בסוף לתקציב הביטחון.
זו תפיסת עולמי, כך אני חושב שצריך להתנהל וכך אמשיך לפעול.
שלכם,
יצחק (בוז'י) הרצוג
שר הרווחה והשירותים החברתיים"
נו, אז הבנתם את זה? אני בטוח שלא. אני מודה שאני לא הבנתי כלום, אך יותר מכך, לא קיבלתי. זו המציאות העגומה.