מזה כארבע שנים נכשלת ממשלת ישראל כישלון חרוץ ב"ניסיונותיה" להחזיר הביתה את החייל השבוי גלעד שליט. ככל שעובר הזמן, כך גוברים הספקות בנוגע להישארותו בחיים של גלעד.
עובדה ידועה היא שמאז נעצר בעלי, יהונתן פולארד, ב-1985, וננטש על-ידי מדינת ישראל, לא הצליחה ממשלת ישראל להחזיר הביתה, בעודו חי, ולו חייל שבוי אחד.
ייתכן מאוד ששובו המהיר הביתה של גלעד שליט, בעודו חי, תלוי בקשר שבינו לבין יהונתן פולארד.
הכיצד? - נשיב על שאלה זו על דרך האנלוגיה.
מה הדבר הטוב ביותר שניתן לומר על אם לשני בנים בעלי צרכים מיוחדים, המאפשרת לחבריה לכלוא את הבוגר מביניהם במרתף ולהשליך את המפתח, בעודה מקדישה את כל זמנה ומרצה למען בנה הצעיר? לכל הפחות נגיד עליה שהיא חסרת מוסר או לוקה בנפשה.
בלי קשר למצבה הנפשי, אין ספק ששיקול הדעת שלה מעוות ומונע ממנה לפעול בתבונה, בהגינות ובאפקטיביות למען כל אחד מבניה. שני הבנים הם חלק מאותו מכלול נפשי, אך אם שאינה מאוזנת מבחינה נפשית אינה מסוגלת להתייחס אף לא לאחד מהם בצורה בריאה, נורמאלית או חיונית.
גרוע מכך, מצבה הנפשי מונע ממנה לראות את כל האופציות הקיימות עבור בניה, ומעכב אותה מלקבל את ההחלטות הנכונות עבור כל אחד מהם. מכאן, שנטישתה את בנה בכורה ובגידתה בו היא שמגדירה את המצב הנפשי והמוסרי של אותה אם, והיא המונעת ממנה לפעול בצורה הנאותה והאפקטיבית ביותר למען בנה הצעיר.
יהונתן פולארד וגלעד שליט הם שני בניה של אותה אם, הלא היא מדינת ישראל. לפולארד ולשליט יש יותר מאשר המכנה המשותף, לפיו שניהם יחד שירתו את מדינת ישראל. שליט שירת כחייל שהגן על גבולות המדינה. פולארד שירת כסוכן שמסר לישראל מידע שאיפשר לה לשנות את תוכניות ההגנה האזרחית שלה - ממקלטים המגינים מפני פצצות לחדרים אטומים וערכות מגן - תרומה לא מבוטלת לביטחון השוטף של המדינה.
הן פולארד והן שליט נותרים בשבי בגלל מוסריות מעוותת המונעת ממנהיגי מדינת ישראל לקבל החלטות נאותות עבור כל אחד מבניה. הפסיכוזה הלאומית, שלפני 25 שנה הכריזה שניתן לוותר על פולארד ויש לתת לו להירקב בכלאו - שרירה וקיימת עד היום. תוצאתה היא השיתוק המוסרי המונע ממדינת ישראל לנקוט בפעולה אפקטיבית להשבת השבויים בעודם בחיים, וגלעד שליט ביניהם.
פעולה אפקטיבית אין פירושה שחרור מאות או אלפי רוצחים ומחבלים. ההפך הוא הנכון. בהגדרה, פעולה אפקטיבית היא פעולה שמניבה את התוצאה הרצויה - שחרור השבוי - מבלי לסכן את שאר החיילים או את האוכלוסיה האזרחית בישראל.
כניעה לטרור ומתן פרס לאלה שהרגו, פצעו ורצחו אזרחים ישראלים על-ידי שחרורם, היא חסרת הצדקה ומעוותת מבחינה מוסרית. תוכנית שכזו מבקשת לשחרר שבוי אחד על-ידי סיכון חייהם של כלל אזרחי ישראל וחיילי צה"ל.
קיימות דרכים רבות לשחרור שבוי והחזרתו הביתה בעודו חי, אך חוסר יושרה מוסרית אינו מאפשר לממשלת ישראל לראות וליישם פתרונות אחרים אלה. נראה שהממשלה והממסד הביטחוני-מודיעיני דואגים יותר ממה שיאמרו ב-CNN, מאשר לגורל השבויים, לשחרורם ולהבאתם הביתה בחיים.
באופן דומה, הציבור הישראלי, באמצעות התקשורת, פותה להאמין שלישראל יש שבוי אחד ורק אחד: גלעד שליט. כל ניסיון להעלות גם את עניינו של פולארד לסדר היום הציבורי, נתקל במחאה נמרצת ובדברי שטנה מצד פקידי ממשלה המנסים להתנער מפולארד, כאילו היה מדובר בלכלוך דוחה שנדבק לתחתית הנעל.
שוב, זהו שורש הבעיה שבגללה פולארד ושליט נותרים בשבי. אחד הערכים הנשגבים ביותר בחברה הישראלית - לא משאירים פצועים בשטח - מעוות ומסולף כדי שניתן יהיה ליישמו באופן סלקטיבי. בהגדרה, אין אפשרות ל
ערבות הדדית כאשר היא מיושמת באופן סלקטיבי.
אם הציבור מסוגל להתעלם מפולארד, סוכן ישראלי בשבי מזה 25 שנה, אך לתת את כל מעייניו להשבתו של שליט הביתה, הרי שדאגתו לשליט מעוותת בדיוק כשם שיש עיוות בחוסר העניין שהם מגלים בפולארד. הדבר משקף את אותה סכיזופרניה מוסרית שהממשלה מיישמת כמדיניות - מדיניות שדנה את שליט להירקב בשבי בדיוק באותה מידה שהיא דנה את פולארד להירקב בשביו.
אסור שהחזרתו של שבוי הביתה תהיה נתונה לאמביוולנטיות מוסרית. היא מחייבת יושרה ועקביות מוסרית. היא מחייבת גאווה לאומית וכבוד עצמי.
מן הראוי שהקמפיין למען גלעד שליט יפתח את עינינו לראות את האמת. הצלתו של יהונתן פולארד והחזרתו הביתה במהרה הן המפתח להשבת כל שבויינו הביתה בחיים, כולל גלעד שליט.