קציני צה"ל אינם היחידים המתרעמים הבוקר על הגבלות שמקשות על תפקודם. "הופקרנו", קוראת הכותרת הראשית של
מעריב, ומהדהדת את עמדת שוטרי משטרת ישראל בעקבות החלטת בית המשפט העליון להחמיר בעונשו של שוטר שירה למוות בגנב. כותרת המשנה מסבירה: "שלושה שופטי עליון, בראשות הנשיאה ביניש, קבעו אתמול סדר עדיפויות חדש: קודם כל זכותו של גנב להימלט בשלום ממקום הפשע, ואחר-כך זכותם של האזרחים והשוטרים להגן על עצמם".
מתחת לכותרת זו מופיע חלק הארי
ממאמר שכתב בן כספית ומתפרסם במלואו בכפולה הפותחת של העיתון. "לו אני גנב מכוניות, מהיום והלאה אפשר לצאת לעבודה בנחת", כותב כספית. "פסק הדין אתמול משפר באופן דרמטי את הביטחון התעסוקתי שלנו. פנסיה עוד לא מקבלים, עדיין, אבל יש לפחות ביטוח חיים. מעכשיו, גם אם אני פורץ למכונית באמצע הלילה, וגם אם צוות בילוש תופס אותי על חם, כל מה שאני צריך לעשות זה לתת גז. ישר לתוך השוטרים, או לידם, לא משנה [...] הרי הם לא יעזו לעשות כלום".
כספית מבקר בחריפות את פסק הדין, כותב כי "[השופטים] קבעו סדר עדיפויות חדש שהופך את שלטון החוק, זכותם של האזרחים לרכוש, לביטחון ולחיים, יכולתו של השוטר להגן על עצמו ולעשות את עבודתו. כל אלה כורעים וניגפים בפני זכותו של גנב מכוניות שנתפס על חם להימלט בשלום ובביטחון ממקום הפשע". המאמר מסתיים בקביעה: "משהו מאוד בסיסי רקוב כאן עד היסוד".
"ההחלטה הזו תפגע במורל השוטרים", אומר בלש בלתי מזוהה לאבי אשכנזי, שמואל מיטלמן ואלי לוי, המדווחים במעריב על החלטת בית המשפט. "שוטרים יתחמקו מלעשות מעשים שיש בהם לקיחת אחריות", מזהיר "בכיר במשטרה". "גורם במחוז" הצפוני מספר כי בעקבות מסקנות ועדת אור, "הושרש כאן נוהל שמכונה 'ידיים בכיסים', שמנחה עד היום את השוטרים". הוא מתריע מפני התפשטות הנוהל לרחבי הארץ.
השוטר שבמוקד המשפט, שחר מזרחי, מתראיין למוסף "המגזין" של מעריב. "מה מצפים? שאני אשכב על הרצפה ואתן לרכב לדרוס אותי?", הוא שואל את אבי אשכנזי ומגולל את גרסתו לאירועים: "היה שבריר של שנייה בין הרגע שבו הוא יפגע בי ויהרוג אותי, לבין השלב שבו שלפתי את האקדח ויריתי כדור אחד בלבד".
טענות דומות מטעם השוטרים עולות גם מהדיווח ב
ידיעות אחרונות ו"
ישראל היום". ניצב בדימוס אריה עמית מפרסם טור ב"ישראל היום" שבו הוא מגדיר את החלטת בית המשפט כ"מכת אגרוף למוטיבציה הפגועה ממילא של השוטרים".
דן מרגלית כותב בטור נוסף בעיתון כי "זה גזר דין שיגרום לשוטרים להסב מבט ממקום הפשע כדי לא להסתבך".
הטון בהארץ שונה.
כותרת הידיעה בעניין קוראת: "העליון הכפיל את עונש השוטר שהרג פורץ לרכב". כותרת המשנה מביאה ראשית לכל את תגובת משפחת הקורבן המקורי בפרשה, כלומר גנב הרכב מוחמד גנאיים, לא השוטר שירה בו, הרגו ונשלח לכלא - "משפחת ההרוג: החלטה חיובית, אך העונש על הריגה עדיין לא מספק. המפכ"ל והשר נותנים גיבוי לשוטר". אגב, את תגובתה של משפחת ההרוג לא ניתן למצוא הבוקר באף אחד מהעיתונים האחרים, לא רק בכותרת המשנה, גם בגוף הידיעות (בידיעות אחרונות מצוין במשפט האחרון של הידיעה כי בא-כוחה של משפחת הקורבן בירך על החלטת בית המשפט).
תומר זרחין, ג'קי חורי וליאל קייזר מדווחים בהארץ על גזר הדין ומצטטים ממנו באריכות יחסית: "על העונש להלום את חומרת מעשהו של המערער שבירי בלתי מוצדק גרם למותו של אדם, וזאת אף אם אותו אדם היה עבריין, שאינו מעורר אהדה יתרה".
תיאור אירוע הירי בידיעה מובא מזווית הראייה של בית המשפט, לא של השוטר היורה: " מזרחי רדף אחרי גנאיים והשיגו בסמוך לרכב ובין השניים התפתח עימות שבמהלכו ניסה גנאיים לדקור את מזרחי באמצעות מברג. לאחר ניסיון התקיפה, גנאיים נכנס לרכב והתיישב במושב הנהג. בשלב זה, שלף מזרחי את אקדחו, ניפץ באמצעותו את שמשת דלת הנהג וקרא לו לעצור. גנאיים, שניסה להימלט ממקום האירוע, התניע את הרכב והחל בנסיעה כדי לצאת ממקום החניה בו חנה הרכב. תוך כדי התזוזה הראשונית של הרכב, שהיה במהירות מינימלית, פגע הרכב במזרחי שעמד בסמוך לדלת הרכב, פגיעה שבית המשפט הגדירה כקלה, שלא הצריכה טיפול רפואי. בשלב זה ירה מזרחי ירייה אחת לכיוונו של גנאיים. הקליע חדר לראשו של גנאיים וגרם למותו".
זאב סגל מספק
טור פרשנות משפטית קצר תחת הכותרת "ענישה מידתית ועניינית". סגל מזכיר כי "כאשר הם דנים בגזירת עונשם של עבריינים מתייחסים בתי-המשפט למהות העבירה, לנסיבות ביצועה ולנסיבותיהם האישיות של העבריינים. זהותם של הקורבנות מבחינת מינם, גזעם או עדתם אינה רלוונטית".