גם במחזורי שירה קודמים שלה יש השקה בין האישי והפנימי לבין הקוסמי: חלי איתן-אברהם אינה כותבת רק על המציאות הסובבת אותה, אלא מחפשת לה עולם אחר וחוקיות אחרת.
בשיר הפתיחה של הפרק "מעלית אל הים" - עמוד 121 - היא מחפשת, למשל, מעלית לעולמות רוחניים, לספירות נשגבות. איתן מחפשת גאולה במציאות חוץ-שירית. כיוון הגותי-שירי זה הולך לאורך כתיבתה הלירית.
בפרקי השירה, "קרן עין כחולה", היא בחרה לפתוח את ספרה בשיר עטוף סוד על קרן עין כחולה, המדריכה את מנוחתה. הפעם, בספר "מעלית אל הים" היא בוחרת לפתוח את הספר בשיר בעל אופי דומה.
קרן העין הכחולה תוארה באותו מחזור מיוחד - עמוד 215 - כגורם על-זמני:
"קרן עין כחולה/ חוצה שושנה מפריחה את לבה בשקט/ מוזיקה חבויה מהלכת שמחה בוורידי השיחים/". וחלי בחרה לחצות את המילה 'שושנה' לשני חלקים - כדי להבליט את העל-זמניות שלה, את ייחודה מעבר למילה המקובלת 'שנה'.
גם בשירי קרן העין הכחולה אנו עדים לכוחות הנפש המחוללים גדולות ונצורות, לרגשות ההופכים לאוקיינוס של כוח: ההשתנות הקוסמית, החיבור בין כחול המים לכחול השמים, כל אלה הם עדות לאותה עוצמה הגוברת על המכשול, על הזמן, ואפשר לבחור כאן את הסיכום שנתנה חלי בשירה הקודם על עוצמת הקרן:
"מה שיכול היה להיות/ נשאר אפשרות עתידית /שלא תתהווה לעולם".
המחזוריות שעליה מדברת חלי איתן-אברהם אינה מחזוריות מקדמת דנא, היא מבקשת באותו אור נשי אישי לראות עולם אחר. לא הים הוא העולה אל השמים בספרה החדש, אלא השמים עולים אל הים:
"גאות המים במצוק / סודקת פתחים/ וזרימת מ ים בבטנו/ סמוך לגוו/ מעלית אל הים".
ברבים משיריה הזרימה הפנימית משנה את הקוסמוס, את מבנה הזמן. וכך כאן: קרן העין משתלטת על הכול, על הפריחה, על הזרימה הפנימית, על מבנה הזמן.