אדם מן השורה צריך להיות נטול-לב אם איננו יורד לצערן של המשפחות הנפגעות. אלא שעם כל ההבנה לתחושתן - אין לשכוח, ולו לרגע, ששופט - כל שופט - איננו אדם מן השורה. עליו להתעלות מעל לכל רגש, גם אם הוא כואב, בסתר-ליבו ובאורח כנה את כאבן העמוק של המשפחות.
עם כל הכבוד, בית המשפט איננו זירה ל"שואו-אוף". שופט איננו יכול לשמש ככותל הדמעות או כפסיכולוג של המשפחה הפגועה. מוטל עליו לנהל את המשפט באובייקטיביות מלאה, בקור-רוח; על-פי המוח, ללא סנטימנטים, על בסיס של ראיות ולא תחושות, גם אם זה נשמע קר ומנוכר מאוד.