אז חלפה שנת 2009 הנהדרת עם תשואות מצוינות ושנת 2010 החלה עם חוש חיובי, כאשר בחודש אפריל החלו השווקים להתערער ולרשום ירידות במחירי ניירות הערך. הפסימיים בינינו ישר קפצו על העגלה וצעקו בראש חוצות, שהנה שוב חוזרת לה "שנת הדמים" של 2008 (הדובים הגדולים של וול סטריט) והשווקים הרועדים יתרסקו ויותירו שובל של הפסדים בלתי נתפסים. גם כיום ישנם עדיין משקיעים וכותבי טורים שטוענים שכך יהיה. ייתכן שהם צודקים וייתכן שלאו - על בסיס פחדים לא ניתן לנהל השקעות וסיכונים נבונים.
מחודש אפריל ועד חודש יולי איבדו השווקים הפיננסים מערכם כ-15% בממוצע. חלקם יותר, חלקם פחות. הפאניקה הקיימת אצל חלק מהמשקיעים בהחלט מובנת. אלו שראו את השקעתם יורדת אל המצולות ב-2008 ופיספסו את הנסיקה של שנת 2009, נמצאים בפוזיצייה מפחידה מבחינתם. השאלה הנשאלת על ידם היא - מתי להיכנס להשקעה.
סביר להניח שהשווקים הפיננסים יתעתעו במשקיעים תמיד. בכל רגע נתון יהיה טריגר שלילי או חיובי שיוביל את המשקיעים לפעולות לא כלכליות ולא נכונות. תעתועי השווקים הפיננסים לא באו לעולם בעקבות המשבר של שנת 2008 ולא בעקבות הנסיקה של שנת 2009. תעתועים פיננסים במחירי ניירות הערך היו כאן תמיד, והחדשות הן שמשחקי התעתוע הולכים להישאר עימנו לתמיד. הדבר היחידי שייתכן שיכול להשתנות הוא התדירות.
ההיגיון והרציונל ההשקעתי הבריא מוביל למסקנה האם כדאי להחזיק בניירות ערך מסוימים ואם לאו. שינוי משמעותי בשווקים הפיננסים אינו מתרחש בחודש-חודשיים או אפילו שלושה. כמו-כן, הניסיון "לתפוס" את השינוי היום נדון כמעט תמיד לכישלון ידוע מראש.
במידה שהמסקנה היא שכדאי להחזיק בנייר ערך, אז כדאי להותיר את תעתועי הבורסה מאחור. במידה שהמסקנות השתנו, או אז כדאי לבצע את השינויים הרלוונטיים.
הסייג היחידי הינו כדור בדולח. במידה שיש לכם אחד - אנא שתפו אותנו.
בהצלחה.