האגס (התיעודי!) נשאר בארגז התפוחים העלילתיים

הפתגם התקשורתי אומר: NO NEWS – GOOD NEWS. אני מוסיף לו וריאציה משלי: NO NEWS – HOT NEWS. באחד השלבים הראשוניים של טורניר "המשחק" שבנדון – היה זה עוד בתקופת "המונדיאל" בכדורגל העולמי – כתב לי יושב-הראש של האקדמיה, ידידי ורעי המקצועי מארק רוזנבאום, שהוא מעדיף להיות יושב-ראש נקי מאשר יושב-ראש פעיל העוסק כאילו או בין היתר בהגנה על הסרט שלו (במילותיו המדויקות לחלוטין: "אני מעדיף להיות יושב-ראש נקי מאשר יושב-ראש פעיל בצורה לא הגונה" – 7.7.10). על כך אומר: אם היושב-ראש אינו מסוגל, אינו רוצה, או סתם אינו יכול – לעמוד בשער, למלא את תפקידו ולהגן על התקנון, הכללים והנתונים השוויוניים בתחרות, היה עליו להעמיד בשער "שוער" מחליף (לפחות זמני) במקומו. כשהוא יושב על הספסל, לא מוריד את "טריינינג-האימונים" ופורץ למגרש, או אין מחליף במקומו – השער נותר "פרוץ" לכניסתם של "גולים" מכל הטווחים, כולל "גולים עצמיים". דבר נוסף שכתב אלי יושב-ראש האקדמיה מארק רוזנבאום בימי ראשית הסקנדל: "אינני רוצה להביע דעה האם סרט זה או אחר עומד בתנאי התחרות, יחד עם זה, אני בטוח שחברי האקדמיה עצמם מסוגלים להחליט על כך. אני סומך לחלוטין על שיקול דעתם" (5.7.10). היושב-ראש סמך וסומך על ההוגנות, היושרה (אינטגריטי) והאינטליגנציה של חברי האקדמיה בהצבעתם – לצערי, ואולי גם לצערו, לאור תוצאות המאבק שלי(!) ולאור תוצאות ההצבעה של החברים באקדמיה - הוא "אכל אותה" בגדול, גם כיושב-ראש פעיל שלא היה "פעיל", וגם כמפיק של אחד הסרטים העלילתיים הבולטים והטובים שצולמו בארץ השנה – לפחות על-פי דעתי הבלתי-משוחדת!!! (אם לא לצטט בהרחבה כי אם רק בתמצית את מבקר עיתון הארץ אורי קליין, שיצא מכליו והגדיר את הסרט כ"סרט מפתח" מכונן בתולדות הקולנוע הישראלי לדורותיו). מכל בחינה שהיא, אי-אפשר לכעוס ובטח שאין לי שום טענה מכל סוג שהוא לחברי האקדמיה ("החברים המקצועיים שלי!") שהצביעו הצבעה דמוקרטית וסמויה לפי נטיית ליבם. מישהו (אחד או יותר) שם מולם שתי סלסילות עם פירות – ממש כמו בארוחת בוקר של בית-מלון "חמישה כוכבים". בסלסילה אחת אגסים ובסלסלה השנייה תפוחים וביניהם עוד אגס אחד. אמרו להם: "תבחרו!" למה שהם לא יבחרו במה שבא להם מתוך שתי הסלסילות?! האם אותו אגס בודד לא "זוכה" עקב מיקומו הראשוני בהבלטה מספקת?! זוכה, גם זוכה. למרות כל הטענות, ההסברים וההשתדלויות (ההדדיות!): "האגס (התיעודי!) נשאר בארגז התפוחים העלילתיים" – אז או הוא או אחד מתוך ארבעה סרטים עלילתיים בלבד יגיעו לקודקוד (ה-TOP) של תחרות האקדמיה הישראלית לקולנוע השנה. האם ייתכן שהשנה יזכו שני סרטים תיעודיים בשתי הקטגוריות השונות היחידות שקיימות בתחרות לפי התקנון – בפרס הסרט הטוב ביותר?! ייתכן. בפועל, כרגע מועמדים שישה סרטים תיעודיים לנצח באחת משתי הקטגוריות, שישה סרטים תיעודיים מול ארבעה עלילתיים. האם ייתכן ששום סרט עלילתי לא יזכה לייצג אותנו במועמדות לפרס האוסקר האמריקני השנה?! ייתכן, גם ייתכן. הקול תלוי במצביעים – חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. בסיכומו של דבר, מבחינתי, אישית, ובטח גם מבחינתם של רבים אחרים: אחד הסרטים (מתוך עוד שניים, שלושה, או ארבעה) הטובים ביותר השנה - לא נכנס לחמישייה!!! בגלל סרט "תיעודי" שהיה במוקד המחלוקת. אם לא "הוא" – עוד סרט עלילתי פר-אקסלאנס היה עולה ומשתבץ בחמישיית הגמר. א/נשים טובים וא/נשים רעים יודעים הרבה יותר ממה שהם אומרים. בפועל, היום, אפשר לדון ולהתחבט רק מול "תוצאה סופית" – שורה תחתונה כמו שאומרים בעסקים (אחרים!). רק ארבעה סרטים עלו לחמישיית הגמר – סרט עלילתי אחד לפחות "אכל אותה" - קופח, ולא יתמודד בשלב ב' על הזכות להיות ולהיחשב כסרט הטוב ביותר. עצה "לא חכמה" אבל צודקת לסיום: איש קולנוע ומצביע נכבד, בהביטך בסרט "המדריך למהפכה" זכור: כל המתואר בו מזכיר ומתחבר לפחות רעיונית מטאפורית, למה שקורה ב"שיטת השקשוקה" מן השנה שעברה. כל הקורה ומתועד ב"רשות השידור" מזכיר ומתחבר בסופו של דבר למה שקורה "אצלנו בבית" – "שקשוקת החבר'ה" מבעבעת וקודחת בכל הקומות ובכל המקומות. ועצה מצוינת – גם צודקת וגם "חכמה": המתחכמים אומרים: "בתקנון אין הגדרה לסרט עלילתי" – כשלא בא לך להיות בקטגוריה התיעודית גם אם אתה סרט תיעודי (עם סצנות מומחזות ומתוסרטות) – "לך אל העלילתי חבר – יש שם סיכוי שזה יצליח לך". ל"מדריך למהפכה" זה הצליח מאוד השנה – לכמה אחרים, עלילתיים וטובים(!) לא במיוחד.