יש בי הערכה רבה לאדם המודה בטעותו. יש לי אפילו מידה מסוימת של כבוד לאדם שאינו עומד על טעותו והוא מתעקש על עמדתו גם אם המציאות טופחת לו על כתפו בחביבות ומציעה לו במתק שפתיים שיחדל מכסילותו. לעומת זאת יש בי בּוּז עמוק וזעם יוקד לאדם שפוסע על שני הסעיפים - מודה בטעות אבל... זו טעות לטווח הקרוב ולא לרחוק... אֶה בֶּ צִיגָלֶה מֶה... כן ולא... נכון - אבל... כזה הוא העיתונאי
ארי שביט. מודה ולא עוזב ועל כן לא ירוחם:
- "...את האמת אי אפשר להסתיר: הימין צדק. אחת לאחת הימין צדק. בתקופה שבה ישראל היתה שרויה באופוריית התנתקות, הימין ראה את המציאות נכוחה. בתקופה שבה התקשורת כולה דיברה בשבחי ההתנתקות, הימין המשותק הבין את שעתיד להתרחש. נבואות הזעם של הכתומים, שנתפשו לפני חמש שנים כנלעגות והיסטריות, התגלו כמדויקות לחלוטין. ניצחון חמאס בבחירות הפלסטיניות (2006), השתלטות החמאס על עזה (2007), הוכיחו עד כמה הלאומיים הרחיקו ראות.
הימין צדק, אבל הימין גם טעה. הוא הבין היטב את הסיכונים הגלומים בנסיגה, אך לא הבין כלל את ההכרח בנסיגה. הוא היטיב לצפות את העתיד הקרוב, אך לא ניבא את העתיד הרחוק. הוא ראה בפרטי פרטים את הבעיה הצבאית, אך היה עיוור לאיום האסטרטגי. הימין לא תפש לפני חמש שנים את שהימין מסרב לתפוש גם היום: חיידק הכיבוש היה לחיידק טורף קטלני."
(ארי שביט, הארץ, 29.7.10)
את הקשקוש הזה מפרסמים בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, כדברים ראויים. הרי אין מי שלא יבחין בגיבוב הזה התפתלות מביכה. נו? עכשיו אנחנו משוכנעים לגמרי שהיה הכרח בגירוש ובחורבן שפתר לחלוטין את "האיום האסטרטגי". וכמובן - הכיבוש, הוי הכיבוש! מה היינו עושים בלעדיו? אין ספק שהספק מקנן בקרבו של ארי שביט והוא נאבק בנפשו גם עם הדבר וגם עם היפוכו שלא נותנים לליבו מנוחה. ואכן לא תהיה לו מנוחה עד אשר ינחת באחד הצדדים ויגבש בו עמדה בהירה. או שהיה כאן הכרח והצעד היה נבון, או שאסור היה והמהלך אסוני. אין דרך ביניים!
הדבר פשוט בתכלית. הגירוש והחורבן שהמיט עלינו
אריאל שרון הרשע היה מעשה נבלה מחפיר. אין ולא תהיה לעולם הצדקה לפשע הזה שנעשה בחסות התקשורת תוך רמיסת הדמוקרטיה ברגל גסה. יתר על כן, בית המשפט העליון קבע: "אמת, איננו מכריעים בתבונתה של תכנית הניתוק...." כלומר, אפילו בית המשפט היה מוכרח להתעלם מן החוכמה או הטיפשות שהיתה במהלך הנורא הזה. יש כאן יותר מרמז המסיר אחריות מבית המשפט ביום שיבינו הכל שמדינת-ישראל טומטמה כאחרון האידיוטים חסרי האחריות.
ובאשר לכיבוש. קשה מאוד לחדור למוח מבוצר. אם השכל ממאן להיפתח לראות את המציאות נכוחה, אזי כל מראה עיניים ומשמע אוזניים לא ישכנעו. ובכל זאת, הקשב לערבים! עזוב את היהודים. תשמע מה הם אומרים על "הכיבוש". הם אומרים אמת פשוטה מאוד... נכונה כנכון היום... והם צודקים לחלוטין - הכל כבוש! הכל!