לאור מחאות קוראי
ידיעות אחרונות וגולשי האתר - ynet - של העיתון, על כי לא פורסם דבר על פרשת
חיים רמון האחרונה, ועל איבוד ההגמוניה בעיתונות הישראלית - העיתון, במלחמתו ב"
ישראל היום" וגם אתר העיתון מפרכסים בפאניקה כמו אדם שטובע בבוץ טובעני, וכל פרכוס גורם לשקיעה נוספת בטין הדביק.
עכשיו הם לא מפרסמים מכתבים למערכת הדנים והשואלים האם העיתון דוגל ב"זכות הציבור לדעת", או בזכות העיתון לכתוב מה שהמו"ל מרשה לו. ממש כמו בפראבדה הסובייטי. אני משוכנע ואף נאמר לי על-ידי עיתונאי בכיר בידיעות אחרונות שביקש לכתוב על פרשת רמון, אך נבלם על-ידי העורך.
שלא תהיה טעות, אם העיתון היה מכריז על עצמו כביטאון מפלגתי (כמו "קול העם", "דבר", "על המשמר" ו"חרות" בשעתם) - לא היינו מלינים. כי לביטאון מפלגתי מוצהר מותר לכתוב, לצנזר ולפברק חדשות, דעות וביקורות (התואמות את דעת העורכים, כמובן). אבל עיתון הכותב כחלק מהכותרת שלו שהוא ”העיתון של המדינה", יש בזה הונאת הציבור, ועובדה היא שהעיתון מאבד כל יום יותר ויותר קוראים. אם מנהל/בעל העיתון היה מחליף את היחצ"נים שלו ומעצבי האופי של עיתונו, מוזס וחבורתו לא היו מגיעים למצב בו הם שואלים: "מי הזיז את הקוראים שלי"? אולי גם מישהו יזכיר לנוני מוזס שהבחירות מאחורינו ו
אהוד אולמרט עומד למשפט?
ומה קורה באתר ynet, שפעם היה בו פורום "חדר החדשות" שהיה תוסס ומקום שבו גולשים היו יכולים להביע דעה? הפורום נכנס לשיטת סינון הודעות! מי שינסה לכתוב הודעה כלשהי, יקבל הודעה בזו הלשון - ציטוט:
- תודה,
הפורום מנוהל בשיטת סינון הודעות.
קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה בקרוב,
בכפוף לשיקולי הנהלת הפורומים.
כן, "בכפוף לשיקולי הנהלת הפורומים". ומה הם שיקולים אלה? הנה מספר עובדות העונות לשאלה זו במדויק:
יש ב-ynet פורומים רבים, החל במוזיקה וכלה במזון וחיות-בית. יש גם אתר שנקרא משום מה
"המעגל הפוליטי". זהו פורום בו הפלשתינים והשמאל הקיצוני משמיצים את מדינת ישראל, ממשלתה וצבאה הכובש על-ידי קלגסים, רוצחי-ילדים ונשים, ומצדיקים פעולות טרור. לא, בפורום הזה לא הופעלה שיטת הסינון. נראה לי שהנ"ל מסביר היטב מה הם שיקולי הנהלת הפורומים.
גילוי נאות מניסיוני האישי: לפני שנים מספר הוצע לי לנהל בהתנדבות את פורום חדר החדשות, וגולשים רבים החמיאו מאוד לניהול שלי. התבקשתי על-ידי מנהלת הפורומים "לא להיות מהאו"ם", אלא גם להביע דעות משלי. יום אחד, בעקבות מאמר בו סופר על מפגש של שלוש הידועניות, הלא הן ג'ודי ניר מוזס שלום, כוכי מרדכי ואורנה דץ - אחד הגולשים שאל מה דעתי על זה ואני השבתי שהן "סלבריטאיות בלאפה". ג'ודי ניר מוזס שלום רתחה מזעם ודרשה להדיח אותי. לא עזרו תחנוניי שלא ייקחו ממני את הפרנסה כי יש לי ילדים לפרנס (הכל באירוניה, כמובן).
ידיעות אחרונות נשפט יותר מארבע פעמים בפרסומים מטעים ומוטים, נקנס ושילם. אבל עדיין המנהלה של מוזס עומדת איתנה כמו אקליפטוס זקן שניטע בתקופת ייבוש הביצות, לא זז סנטימטר ונשאר אנאכרוניסטי כשהיה. ו
מעריב? זה נראה כמו עיתון מלפני קום המדינה ואתר NRG נראה כאילו נערך עוד בטרם הומצא האינטרנט. טוב שלא מדפיסים אותו בליתוגרפיה.