למען הצדק ההיסטורי, תמיד בחירת הרמטכ"ל דמתה למערכת בחירות פוליטית. קרבת האלופים לקברניטים, החברויות האישיות, הקליקות - כל אלה הם שעמדו במרכז בחירתם של הרמטכ"לים. יכולים לספר לנו סיפורי אלף לילה ולילה ולא יצליחו לשכנע שבחירת הרמטכ"לים נעשתה, אך ורק, על-פי הכישורים. השקר הזה לא נקלט בתודעה של החברה הישראלית, להבדיל ממיתוסים הירואיים שמנסים להאכיל אותנו מזה שנים רבות.
קרבתם של האלופים לפוליטיקאים ולעיתונאים, כאמור, הייתה במשך שנים רבות, בעצם עד היום, סוד גלוי. לשכות האלופים שימשו "חצרות" לעיתונאים צמאי-מידע. לשכות השרים והח"כים שימשו תמיד אכסניה לאלופים אשר סגרו "עסקות" לקראת קידומם. לא היו, כמעט, אלופים שלא ניהלו מגעים אינטנסיביים עם הפוליטיקאים. מי שלא עשה זאת, לא הגיע לתפקידים הנכספים, ודאי לא לתפקיד רמטכ"ל.
במשך שנים רבות הרמטכ"לים היו מזוהים פוליטית עם אלה שמינו אותם, להוציא מקרים בודדים מאוד. עובדה היא שבתום התפקיד של רמטכ"ל, מרביתם הצטרפו למפלגות שעימן נמנו שרי הביטחון או ראשי הממשלה שמינו אותם. מתוך 19 הרמטכ"לים שהיו לצה"ל עד היום, 15 מהם היו מזוהים בוודאות עם מפלגות פוליטיות כאלה ואחרות, ובתום הקדנציה שלהם הצטרפו לפוליטיקה, מיידית, במסגרת המפלגות שראשיהן מינו אותם לתפקיד. יעקב דורי, יגאל ידין, מרדכי מקלף, משה דיין, חיים לסקוב,
צבי צור,
יצחק רבין, חיים בר-לב, מרדכי גור,
רפאל איתן,
אהוד ברק,
אמנון ליפקין-שחק,
שאול מופז,
משה יעלון. ישנן שמועות שגם
דן חלוץ אמור להצטרף למפלגת קדימה. גם שלושת האחרים, לא מן הנמנע שיש להם זהות פוליטית מאוד ברורה. אז נשאלת השאלה - מה קרה עתה שכולם קופצים דום על מסע הבחירות למנוהל עתה כתוכנית "
כוכב נולד"? שום דבר, זולת האינטנסיביות והבוטות של "מערכת הבחירות". זהו תהליך פגום, בלתי ראוי, ומעל הכל - תהליך העלול להוביל לבחירת רמטכ"ל בלתי כשיר אך "קשור". אם יש סכנה ממשית לבטחון המדינה, ללא שום מליצות, כפי שהפוליטיקאים אוהבים להפיץ, הרי שזו הסכנה הממשית הגדולה ביותר. הגיעה העת לשנות זאת, בחוק.