הכיתתיות היא תובענית. היא איננה מניחה לו לאזרח הישראלי להתבונן בנעשה סביבו בסקפטיות שבלעדיה אין כל אפשרות לברר עובדה או לאמת חשד או לבסס אשמה. אין לה בינתיים. היא באה אל מרקעי הטלוויזיה משוחררת מכל עכבות ודורשת להכיר בה כאמת המידה האמינה היחידה על-פיה יישפטו כל באי עולם.
אין בתי משפט של עם ישראל. יש בתי משפט של קונספירציה קולוסאלית על פיה מיישמים כוהני הצדק המוגדרים בפשטנות בשם "חבר מביא חבר", או "כת רחביה האשכנזית", או "אצולת עציצי הפקולטה למשפטים שבירושלים" את נטיותיהם הטהרניות האישיות. כמו שבד"ץ הוא מותג חרדי, כן בג"צ הוא מותג לעומתי. הוא הרומח המשפטי השופך את מעיו האנטי ליבראליים של יריביו ומגן על לוח ליבם של אוהביו. הוא לעולם כלי שרת של האליטות, והאליטות זה כל מי שאיננו נמנה עם תומכי העליון.
אין משטרת ישראל. יש משטרה שגויסה בידי כת אחת להטיל אזיקי ידיים ורגליים על תומכי כת אחרת. היא נוהגת ברכות מפליגה עם קרובים ובאלימות בוטה עם יריבים, מכסה על עקבות גלויים ומגלה עקבות בהן כף רגל לא דרכה.
אין פרקליטות. יש סיעות של עורבים ועורבות, שחורים על-פי גלימותיהם ועל-פי מזימותיהם, הממליצים על העמדה לדין בניגוד לדין. הם מלהגים בז'רגון פסוודו מלומד על אנשים מן השורה המדברים עברית פשוטה והוגנת, מתנהלים בשם החוק הנויטרלי תמיד על-פי העולה על רוח מחויבותם הפוליטית או ההשקפתית ומשהים ללא צידוק ובניגוד לרציונאל של עשיית צדק ומשפט תיקי חקירה ודנים אותם לבלות בשנים הארוכות של המתנה בלתי סבירה ובלבד שמורשעים בכוח לא יורשעו בפועל לעולם.
אין שב"כ שלנו. הוא מגויס בשירות הכת היריבה. הוא חוקר על-פי נטיות הלב של אדוניו, כופה על שופטים להאריך מעצרם של חשודים בנטיות אידיאולוגיות או פוליטיות, בוחש בסצנה הפנים ישראלית כבחוש ביורה המורעלת ששופתים אויבי ישראל על אש השנאה ליהודים.
הצבא הוא לא שלנו. הרמטכ"ל הוא לא שלנו. השרים הם לא שלנו. העיתונים הם לא שלנו, העיתונאים בוודאי לא. אין לנו רדיו ואין לנו טלוויזיה. אין לנו אקדמיה. אין לנו פרופסורים וחוקרים מלומדים. אין לנו רבנים המרביצים לכולנו תורה אחת. גם ילדים כבר אין לנו. הם גדלים למן היום בו הם נגמלו מחלב אמותיהם על בקבוקי מטרנה המזינים אותם בתוספי ויטמינים מבדלים, ונותנים על פיהם אלה מוצצים של תכלת צדקנית ואלה של אדום לוחמני לוהט או אחרים מקדימים ותוחבים להם מוצצים צהוב טוקבקיסטי, מן העריסה, מחדר הילדים, ואינני מפריז ואינני מגזים.
אין כמעט סיכוי להשתחרר מן האווירה הפרטיזנית המבקשת להשתלט על כל האמור ועל כל המתפרשן ועל כל העובר לרשות הרבים דרך המסננות של הכתות המטפטפות תמציות מקובלות לתוך השיח הציבורי ומשליכות לחיריה סמלית כל מה שאינו כשר לאכילה על-פי חוקי הדיאטות הרעיוניות. אדם אינו יכול להיחשב כבר שיח אלא אם כן הוא בחינת מכור מראש לדעה אחת או חשוב כעוין. הכיתתיות תובעת ציות לתיוג של שמאל או של ימין או של שמרן או של ליברל, של דתי או חילוני, של חרד או כופר, שלא לדבר על התיוגים המצויים של יהודי ערבי הטרוסקסואל או הומוסקסואל וכהנה. לתרבות הנמהרת השלטת, אין פנאי לשמוע מה אדם אומר. בטרם יפתח פיו הוא כבר מסומן כמי שאינו יכול לומר אלא מה שמצפים ממנו לומר. התרבות הזאת אינה מכירה אלא תוקפים ומגנים כי היא מציבה כל בריה ובריה בתפקיד לוחמני מכל מקום התואם את ההתפלגות של האנושות לתתי שבטים חמושים תמיד על פיה אי-אפשר לו לאדם למלא את ייעודו בפלנטה הזאת אלא אם כן הוא יריב טוטלי או חסיד לויאלי.
על כל חציית גבול כיתתית אומרים כי הגבול נחצה מכבר, כי שיאים חדשים אינם אלא הד לשיאים שכבר התיישנו בספרי גיניס. אין טעם לביקורת. אין טעם להזדעזע. אין טעם להיאבק. הכל היה כבר בארץ בה אפילו הזיכרון מתפורר לסדרה של עדויות שכל אחת בהן מזימה את חברתה. אפילו ההיסטוריה, וזה כמובן לא צריך להפליא איש, היא עבר בשירות ההווה הדוקרני שאינו רוצה אלא בניצחונות קטנים על העובדות עליהן אין ולא יכולה להיות יותר הסכמה.
מה יהיה? יחצנים יגידו. יועצים אסטרטגיים יאמרו. מזויפים או מזייפים. במשרדי פאר מיוצנים או במחתרת ובמסתרים.זה העידן שלהם. כשכל אחד ואחד הוא נגד כל אחד ואחד, אי-אפשר לאדם שאינו בעל מקצוע למצוא את ידיו ואת רגליו בתוך המבוך הסירפדי בו הוא נאלץ לחתור אל קידום ענייניו ומעמדו. זה העידן בו כל כך זקוקים להם עד שיש בהם המנפיקים דיפלומות של מומחה חתומים בחתימת ידיהם הם לכבוד עצמם, בלי בחינות, בלי עבודות, בלי ציוני הצלחה. הביקוש יוצר את התהודה בה הצלילים "יועץ אסטרטגי" נשמעים כצלילי סירנה מפתה. אבל ייזהרו. העידן הזה לא יכול להימשך זמן מרובה. בחברה מפוררת, גם היועצים האסטרטגיים למיניהם, הפרטיים והמקבלים שכר מקופת הציבור, יתפוררו ויהיו כאין.