ערביי א"י צאצאי יהודים?

ייתכן שבקרב ערביי ארץ ישראל יש קומץ שבעורקיהם זורם דמם של יהודים ששרדו כאן לאחר החורבן. דמם של ערביי ארץ ישראל מהול גם בדמם של שבטים בדואים שנדדו לארץ ישראל כדי לשבור כאן שבר מכל רחבי המזרח התיכון: הם הגיעו לכאן ממדבריות המזרח - בעירק, בסעודיה ובירדן, כמו גם מדרום - ממצרים, מסודן ומהמגרב; הם נדדו לכאן גם מצפון - מסוריה ומלבנון. בדמם של ערביי ארץ ישראל זורם גם דמם של החיילים שכבשו את הארץ במהלך ההיסטוריה: הפרסים, היוונים, הרומאים, הביזנטים, הצלבנים, הממלוכים, הטורקים והבריטים. סכסוך הדמים שלנו עם ערביי ארץ ישראל, שנמשך יותר ממאה שנים, מביא רבים וטובים שבנו לכדי ייאוש המשמש רוח גבית לחיפוש תרופות-פלא הן מימין והן משמאל: רעיונות שנכזבו וכאלה שעדיין מרחפים באוויר כמו שתי גדות לירדן, זבנג וגמרנו, טרנספר, שלום תמורת שטחים, המפקד הלאומי, הסכם אוסלו, יוזמת ז'נבה, הינתקות, התכנסות, ועד לנסיגה מלאה לגבולות 67' כולל בירושלים, תוך הכרה בזכות השיבה. לאחרונה נאחזים המיואשים שבקרבנו בתרופת-פלא חדשה, אותה גילו בדמם של הפלשתינים, שטוענים כי הם ממוצא יהודי. כמו בכל תרופת-פלא, נאחזים בכל רמז ובכל קנה רצוץ, כמו גילוי מנהגים יהודיים קדומים בקרב אותם ישמעאלים שהם ספק-יהודים. האם מהם ניוושע? האם הם אלה שיניפו את דגל השלום? הרי הערבים קוטלים זה את זה, כמו השיעים את הסונים. בקרבם מפעפעת איבת-עולם, הם לא יניחו את נשקם בגלל מצוות גאולת הדם, למרות שכולם מוסלמים המאמינים באללה ובמוחמד נביאו. האם מקרבם יקומו אותם רודפי שלום שבעורקיהם זורם דם יהודי? בעודם שקועים עד צוואר בעולם של פונדמנטליזם איסלאמי קיצוני, הרי הם ישחטו לפני שיעשו את הצעד הראשון. הלוואי שתקום קבוצה כזאת של ערבים-יהודים שתביא לפיוס בין העמים. יהיו אלה ימות המשיח והתגשמות חזון אחרית הימים של "גר זאב עם כבש". בינתיים, לפני בוא המשיח, אם חפצי-חיים אנו, חלילה לנו מלהשלות עצמנו בתקוות-שווא; עלינו להתבונן במציאות בעיניים פקוחות, ולהיאזר במלוא הסבלנות, משום שאין תרופת-פלא לסכסוך. עלינו להתמקד בעשייה הציונית הקלאסית המחייבת להגביר את החינוך לאהבת הארץ ולחיזוק האמונה בזכותנו לחיות כאן, ולדבוק באמת ההיסטורית שלנו ש"אין לנו ארץ אחרת", ארץ אותה עלינו לטפח ולחזק בכל התחומים. עלינו לחדול מלהיאחז בפתרונות-סרק, שכאשר מתאכזבים מהם שוקעים עמוק יותר במרה שחורה.