על מוצאן של תקנות ההגנה לשעת חירום, מילתן, גיורן ואִזרוחן על-ידי מוהלי בית המחוקקים של מדינת-ישראל:
התקנות הדרקוניות הללו נבראו על-ידי שלטונות הכיבוש הבריטיים בפלשתינה א"י ונועדו לאפשר לשלטונות הכיבוש דאז "לטפל" בצורה מהירה ויעילה בתנועות ההתנגדות לכיבוש, הן של היישוב העברי והן של היישוב הערבי;
טבען של תקנות כאלה הוא פראי, וכולל, בין יתר הנבלות והעוולות מכוח החוק:
- סמכות לבצע מעצרים ממושכים ללא העמדה לדין, סמכות נבזית ומנוולת, שבמילים מכובסות מכונה "מעצרים מנהליים";
- מניעת התאגדויות מכל מין וסוג שאינו נראה לשלטונות הכיבוש;
- החרמת מבני-ציבור שהפעילות הציבורית בהם אינה לרוחם של שלטונות הכיבוש;
- החרמת בתים פרטיים שמיקומם מפריע לפעילות שלטונות הכיבוש;
- אטימה או פיצוץ בתים של משפחות המזוהות עם תנועות ההתנגדות לכיבוש;
- הגליית פעילים נגד השלטון הזר לארצות נכר, שגם הן נמצאות בשליטת הכובש.
ואלה הן רק שבע פרות רעות ורעילות מתוך עדר גדול ודורסני שהכובש גידל וטיפח בפלשתינה א"י, כדי לקיים בה את שלטונו ביד רמה ובזרוע נטויה;
יש בין הקוראים כאן גם כאלה שלא שמעו עד כה מעולם על התקנות הללו, או שמעו ולא ידעו שהן תוקנו על-ידי ממשלת הוד מלכותו, מלך אנגליה, כדי לטפל "כמו שצריך" בתנועות ההתנגדות לכיבוש ולשלטון הזר כאן ואז;
יש בין הקוראים כאן גם כאלה שלא ידעו עד כה שהתקנות הללו ממשיכות לשמש לאור היום ובמחשך, בתרגום מילולי לעברית, את שלטונות מדינת-ישראל, המכונה עדיין על-ידי רבים "יהודית ודמוקרטית";
ישנם כאלה שאינם יודעים עדיין שכאשר מופיע בספר החוקים והתקנות של מדינת-ישראל ה"יהודית ודמוקרטית" הביטוי "דבר המלך במועצה" – הכוונה אינה ל
דוד בן-גוריון שהכריז בזמנו מעל בימת כנסת ישראל על "מלכות ישראל השלישית", שהתקיימה מילולית במשך שעות אחדות, ואפילו לא ל
אריאל שרון שזכה לכינוי "אריק מלך ישראל" בכיכרות ערי "מלכות ישראל השלישית" בדרכו הראשונה לראשות הממשלה; לא ולא. תתפלאו או כבר לא, אבל הכוונה היא למלך האימפריה הבריטית דאז, ממש כך;
נכון שיש להיפטר בשימוש הרשמי מביטויים של בעלוּת בלתי-מוסרית ובלתי-חוקית בעליל על בני-אדם, כבעלות הבעל על בעוּלתו, בעלוּת איל-הון על עבדיו ושפחותיו ועל נכסים האמורם להיות שייכים לכלל אזרחי המדינה, וכיוצא באלה בעלים ובעלויות שמקורם בתקופה שאבות האומות היו סוחרי-עבדים, סרסורי-זונות, שודדי-קרקעות ועוד;
אבל לפני הכל יש להיפטר מחוקים ומתקנות זרים לדמוקרטיה, כאותן תקנות ההגנה לשעת חירום, שחוקק עלינו בזמנו שלטון זר;
בהזדמנות זו כדאי להזכיר לראשי מוסדות השלטון ועוזריהם במדינת-ישראל הריבונית, כי מדינות דמוקרטיות אמיתיות קמות כדי לשרת את אזרחיהן ולא את ראשי ממשלותיהן, שריהן, מחוקקיהן, נערי אוצרותיהן, ואת כל הקרובים והמקורבים שלהם בזרועות השלטון השונות והחיוניות, ולעתים גם המשונות והמיותרות; בדמוקרטיות אמיתיות – האזרחים הם הבעלים של המדינה ולא להפך;
את המשפט האנטי-דמוקרטי, שדיקטטורים מנוולים בכל דיקטטורה יכולים לחתום עליו בעיניים עצומות Don't ask what the Country can do for you, ask what you can do for the country הפליץ לאוויר העולם, מסיבות שהיו עד אז שמורות עימו, לא אחר מאשר ג'ון פ. קנדי, שהיה נשיאה השחצן, הפזיז והנהנתן של הדמוקרטיה הנחשבת בעיני רבים וטובים לדמוקרטית ביותר בעולם (אגב, אפילו גווייתו המפורסמת של אותו ג'ון, לא זקוקה כיום ליותר ממטר מעוקב של אדמת ארצות-הברית, בגוש, חלקה, שורה, מספר);
ואתם, אזרחי מדינת-ישראל, בין שאתם אזרחים מכוח היוולדכם בארץ הזאת ובין שהיגרתם אליה וזכיתם באזרחותה מכוחו של חוק גזעני או מעל ומעבר לו – אל תשאלו מה מוסדות המדינה יכולים לעשות בשבילכם, כי "המדינה" היא לא אבסטרקט כמו אלוהים, "המדינה" היא מוסדות השלטון, המורכבים מערב-רב של פקידים בכירים יותר ובכירים פחות, רבים מהם עתירי-הטבות מהקופה הציבורית, שלא רואים אתכם ממטר ושאיכפת להם מכם כמו שאיכפת לקליפת השום מקליפת הבננה.