רמת הרקע העובדתי ההיסטורי שניתן לחיילים התאימה באופן בלתי מפתיע לדיוק המידע המופץ בתקשורת הישראלית המצויה - מידע שסולף ופרופורציות ששובשו בהתאם לתוצאה הנדרשת.
כמה דוגמאות:
רבין במדי ס.ס.: התמונה המתועבת שנראתה בהפגנת הימין בכיכר ציון ערב החתימה על
הסכם אוסלו ב' הובאה כדוגמה להסתה של הימין. לא בתקשורת ולא בהכנות המנטליות הוזכרה השערוריה כי בסך-הכל הייתה תמונה אחת כזו ומי שהפיץ אותה לתקשורת היה לא אחר מאשר סוכן השב"כ אבישי רביב, כחלק ממסע להכפשת הימין. במקום שהמקרה הזה יובא כדוגמה להסתה נגד הימין, הוא שימש את עורכי ההכנות המנטליות כדוגמה שקרית להסתה של הימין.
כך לקחו פרשה נפיצה של התנהגות בלתי חוקית ומחפירה של מוסדות המדינה, הפכו את היוצרות והפנו את העלילה להכפשת הציבור המועמד לגירוש.
כך מתוארת שם פרשת אלטלנה: "מתפתחים חילופי אש, הקרבות גובים קורבנות בנפש. מי שעצר את זה זאת ההנהגה: בן-גוריון ובגין". שקר גס. בן-גוריון הוא שנתן את פקודת הפתיחה באש, שבעקבותיה נרצחו 16 איש וטובעה אונייה מלאת נשק שבעזרתו ניתן היה לקצר את מלחמת השחרור ולהכריע את הקרב על ירושלים העתיקה שנפלה זמן קצר לאחר מכן. מי שבלם את מלחמת האחים היה מנחם בגין שפקד לנצור אש בכל מחיר.
האמת עלולה הייתה להציג את הימין כהוגן ואחראי, דבר בלתי רצוי ערב פעילות נגד הימין.
תיאור האינתיפאדה הראשונה: "התקוממות עממית. מרי עממי של חסרי כל נגד מדינה חזקה וצבא חזק".
רחוק מהאמת. המהומות נכפו על הרוב הערבי באלימות והיו מאורגנות, ממומנות ומתוזמנות מטעם הממסד האש"פי שניהל אותן על-ידי ועדות מקומיות לשליטה באירועים שכונו "ועדות ההלם". המהומות פרצו בתקופה שהערבים ביש"ע היו במרחק הגדול ביותר מההגדרה של "חסרי כל" והיו בפריחה כלכלית עקב פרנסה שבאה מהחיבור עם המשק הישראלי.
הזכרת האמת עלולה הייתה לחזק את האמונה בצדקת דרכנו ואת ההתנגדות למסירת שטח למובילי האלימות.
על ועידת מדריד: "אש"ף, שנתפס בעיני ישראל כארגון טרור, לא מוזמן".
על שרשרת מעשי הרצח של אש"ף: "כדי לעורר את דעת הקהל בעולם, מבצע אש"ף פעולות טרור בעולם".
התעמולה הזו אינה מזכירה כי אש"ף הוא הארגון שרצח יהודים יותר מכל גוף אחד אחר מאז היטלר. מניסוח זה נובע כי עובדת היותו ארגון טרור אינו אלא גחמה ישראלית ("נתפס בעיני ישראל כארגון טרור"). כשלבסוף מוזכרים בכל-זאת מעשי הטרור שלו, הם מקבלים הצדקה, כי נועדו "לעורר דעת קהל", וכנראה שלא כדי לרצוח יהודים.
הזכרת העובדות כהווייתן עלולה הייתה להוריד את ההתלהבות ממסירת שטח לארגון רצח מתועב.
מלחמת ששת הימים: "ב-67 גורמת שרשרת אירועים ביטחוניים ופוליטיים להידרדרות המצב".
מי אשם בששת הימים? "שרשרת אירועים". אף מילה על ההתנכלות הסורית לאספקת המים וההפגזות היומיומית על היישובים למרגלות הגולן, לא על הכנסת כוחות צבא מצריים לסיני תוך הפרת ההסכם לאחר הנסיגה הקודמת, אף מילה על ההתפארות הערבית בהשמדה הצפויה של ישראל, אף מילה על ההכנה של בתי קברות המוניים בישראל, ולא על החרדה הקיומית בארץ ואווירת ערב שואה סמוך למלחמה.
למה לא הזכירו? זה עלול היה להצדיק את הישיבה בשטח שממנו הותקפנו, ההפך ממהות הנסיגה.
כל הדוגמאות הללו, לו היו מובאות ללא עיוות, היה בהן כדי לפגוע במוטיבציה של החיילים לביצוע המעשה. הצגתן בצורה העקומה והשקרית הפכה אותן לכלי להגברת המוטיבציה.