קיץ כזה, יעידו ויגידו זקני צפת וסביבתה, לא היה כאן מאז נולדו. חם. כמה חם. אוגוסט לוהט, גיהינומי. אש על הפנים. כמעט בכל מקום שומעים רטינות והמהומים, צקצוקי לשון ושפתיים, תלונות וקובלנות על החום הבלתי נסבל: במרכול השכונתי. ברשת השיווק. בבנק. בדואר. במספרה. בחדר ההמתנה בקליניקה. איפה לא.
אנשים עם מגבונים סופגים מלחלחים את פניהם הצלויות. מזיעים. נוטפים. מדיפים צחנת זיעה מהולה בדאודורנט. עיסה לחה של קיץ שטרם בא אל סופו. עצבניים מתמיד, חסרי סבלנות, חמוצי פנים, אנשים מתקשים בימים אלה לעשות גם את הפעולות השגרתיות הפשוטות, היום-יומיות. מי זוכר חום כזה?!
כאשר מי מאתנו מרגיש שהחום מכניע אותו, מעלף, מאיים להכניע – זה הזמן (אין כזמן הזה) לחשוב על מישהו אחר, שסבלו רב ועצום יותר. זה הזמן להיכנס לפרופורציה. חם לכם? חשבו על גלעד שליט. קשה לכם? חשבו עליו. אתם לא יודעים איך לגמור את החודש? חשבו עליו, שאינו יודע אם ואם כן – איך יוציא את יומו; עוד יום נצחי, לא נגמר, אין סופי, שזוחל, אטי להחריד, כמו צב שנקע רגליו.
חם לכם? רחום-ירחמו עליכם השמים. אין לכם אוויר? מה יגיד שליט הכלוא במרתף (כאילו מי מאיתנו יודע היכן הוא כלוא) אשר בהגדרה הוא תת-קרקעי? רק שוביו יודעים, האם חלון חוצץ בינו לבין החוץ, האם הוא יכול לראות את אור היום, ולו רק לשעה אחת; רק הוא יודע עד כמה עמוקה ומייסרת בהיעדר סיכוייה להתממש היא הציפייה לצאת ולו רק לשעה אחת, החוצה, אל החום העזתי, ולנשום את האוויר הצח, החם, הלח, הבוער, ולהרגיש אותו כמשב רוח מצנן, מרענן. עדיין חם לכם?
כאשר אנחנו ממשיכים לחיות את חיינו הקטנים, חשים את אי-הנוחות הזמנית, העונתית, הצפויה, של "חום יולי אוגוסט" – במירכאות ובלעדיהן – האם אנחנו (או מי מאיתנו) מנסים, ולו לשניות אחדות, לעצום עיניים ולהיכנס במשחק ההדמיה הסתמי לעורו של גלעד שליט?
ואם וכאשר מי מאיתנו מצליח לדמות עצמו, ולו לרגע, להיות בעיני רוחו גלעד שליט, האם אתם, חברות וחברים, ממשיכים, עדיין, להתלונן על החום הבלתי-נסבל?
פרופורציות.