זיוף מעיד על המקור. הוא שקר המתקיים בתנאי שהוא נראה אמת. הפרדוקס ברור מאליו, אמת יש רק אחת אבל ככל שרבים זייפניה, כן מתחזקת אמינותה מפני ששקרים של כולם מאשרים אותה. לא חשוב על כן כלל אם מה שמכונה מסמך גלנט (למה?) הוא המצאה מלוכלכת של נוכל והמחבר אינו מי שחתום עליו, או אם המסמך הוא תוכנית פעולה אותנטית שיוזמיה הגו אותה וחתומים עליה. הוא בכל מקרה אמת.
הקורא בו - בין אם זויף לא עלינו לכאורה, בין אם השבח לאל לא זייפוהו - למד לדעת איך נראה העולם בו מתמודדים אנשים על קידומם בזירה ומה הם כללי המשחק של הקורידה הישראלית, בה המטדור מחסל כל פיקדור כדי לזכות בבדל אוזנו של שור שבכל מקרה נכנס לזירה כדי למות. אילו הזיוף היה שקר ועורבא פרח, לא היו מאמינים לו, אבל מפני שהוא עוף שמקורו נראה כמקור של ממש, הוא אמת באמצעות זיוף מוצלח.
האמת היא שבעולם בו אנו חיים אי-אפשר לסמוך על כך ששמו של אדם יילך לפניו. צריכים להכפיש שם יריבו על לא עוול וסרכה כדי ששם מי שחפצים ביקרו יקודם למקום בקדמת הבמה, ממנה פונה אחר כבוד שמו של הנפגע. האמת היא שבעולם בו אנו חיים מניחים היחצנים והאסטרטגים שהמצב האתי ההתחלתי הוא כי בשנאה ובמלחמה אין אתיקה אלא רק או הצלחה או כישלון, ובלבד שאיש לא עבר על חוקי המלחמה ולא שנא יותר ממה שמומלץ ומותר. האמת היא שבעולם בו אנו חיים הנחת היסוד הפרקטית היא שאדם מתמלך על הציבור כי הוא יכול, והוא משרת אותו אם זה הכרחי, והוא מגיע כי יש לו נהג, הוא על ארבע כי הוא מתרפס לפני בוחריו, והנהג על ארבע כי הוא דורס כל מי שאינו יודע כי רכב השטח הוא הרכב המועדף.
זאת האמת. את האמת הזאת אישר הזיוף אם היה זיוף, ואם לא היה זיוף, אזי האמת אושרה מכל מקום לאמיתה. אין הבדל.
האמת היא גם שהפרשה הזאת אין לה היבט ביטחוני מעבר לעובדה כי המאבק המקרי והמזדמן היה בענייני ההנהגה הביטחונית של המדינה. הפרשה הזאת היא דוגמית של המשחק הגדול המתנהל על המגרשים של השלטון ושל העוצמות הכלכליות והחברתיות והתרבותיות והציבוריות כולן. אילו ההיבט היה ביטחוני בלבד, לא היה ליועצים האסטרטגיים לא לחם לאכול ולא עוגיות לחלק. הם לא חיים ממינויי רמטכ"לים המתרחשים אחת לכמה שנים. הם חיים מקידומם של אנשים ונשים בכל המגזרים בהם להגיע ויהי מה הוא היעד. זה מוכרח להיות כך. אומרים שזה טיבה של הקידמה, מפני שאנו נוטים להכתיר כל מנהג רווח, אם טוב הוא אם רע, בתואר קידמה. אם מהר יותר, רחוק יותר, גבוה יותר היה מיעדי האולימפיאדה, ובידי השופטים בעולם כולו היה קנה מידה אחד בו מדדו מרחקים ומהירויות וגבהים ומרחקים, היום מפתחים היועצים האסטרטגיים לא את השריר של האתלט אלא את הסרגל הקובע עד לאן ינתר. לא על חינם רצים לבחירות. לא עם מאמן. זה היה פעם. היום רצים עם מי שמייצר את שעון העצר המודד את הקליינט ומזייף את שעון העצר בו מודדים את יריבו. בכל תחום. בכל גזרה.
זאת האמת הנוראה של הזיוף. מי שאומר שהתערער אמוננו בצבא, אומר דבר גדול על חלק קטן ממתחם חיינו. הפרשה בין הלשכות של הקצינים מערערת את אמוננו בלשכות כולן - האזרחיות, האקדמיות, השיפוטיות, הרבניות, הספרותיות, העיתונאיות. המכה היא מערכתית.
שר הביטחון מיהר להצהיר כי בחר באלוף העונה לציפיותיו לעמוד בראש מערכות צבא ההגנה לישראל. האחראים לתדמיתו מתאמצים להצהיר כי בכך עשה צעד מתבקש, נחרץ ומנהיגותי בשיקום הצבא. בשיקום המדינה לא עשה בכך כלום. להפך - הוא פעל מפני שבאורח מוזר מיהרה המשטרה להודיע ברבים מי לא אשם בגניבת זהותו של בעל המחבר של המסמך. היא ניקתה את הנוגעים בדבר על-פי המסמך מחשד טיפול מניפולטיבי או מעוון כל טיפול אחר ביצירה הספרותית הנדונה. אולם המשטרה איננה ממונה על האתיקה הציבורית, ובמינוי המהיר והמצ'ואיסטי במידה לא מבוטלת של
אהוד ברק הצהיר זה באורח הברור ביותר, כי גם הוא לא ממונה על האתיקה הציבורית. הוא שר הביטחון של כולם. לא שר האתיקה של כולם. נכון. איש לא ממונה על אתיקה, לבד ממר אזרח וגברת אזרחית, אבל שריה ויועציה של המדינה צריכים להיות או מותר להם להיות מודאגים מפגעי האקלים האתי לבל ייוואשו מר אזרח וגברת אזרחית מתקוות שלטון ממשלת אמת בתוכנו וייכנעו, ללא תנאי, לממשלת היועצים האסטרטגיים המלהטת בתוכנו בלי מעצור ובלי עכבות מיותרות. הפרשה הפעם הייתה צבאית. המאבק על האמת הוא מאבק אזרחי.