בקשת סליחה מהבדואי העקור מכפרו (ב')

קבוצת אמנים הנמנים עם "גרילת תרבות" ואנוכי סיירנו עם ד"ר עוואד אבו פריח בין חורבות הבתים של הכפר אל-עראקיב. ליד כל בית הרוס, תחת השמש הקופחת ויריעות בד רעועות, בונות מחדש את חייהן משפחות בדואיות. עד לכתיבת שורות אלו, ארבע פעמים נהרס הכפר, וארבע פעמים חוזרות המשפחות לבנות את חייהן מחדש. המבנה המוצל היחיד שלא נהרס, ובו מתנהלים עיקר החיים, הוא הסככה בבית הקברות. השררה של מינהל מקרקעי ישראל לא הציבה גבולות למידת הזוהמה הברוטאלית שלה, כאשר היא מתירה באל-עראקיב רשות לחיים להתנהל רק בתחום בתי המתים. כל פחון, אוהל, סוכה ובוודאי כל בית, שהוקמו כמטחווי קשת מבתי המתים, מהווים עבירה על החוק. את האירוע התרבותי ערכנו בסוכה שבבית הקברות. אין ניגוד יותר קשה בין המשמעות של השם אל-עראקיב ובין אירוע אמנותי בצילם של המתים. משמעות השם "אל-עראקיב" בערבית הוא הגבעות הנמתחות בין הנחלים. משמעות הנראית כמתאימה ביותר לטופוגרפיה של האזור, המשופע בנחלים ובגבעות עדינות ורכות. אך הרוך והעדנה של חיים לא נשקפו מהתפאורה הקודרת של גדמי עצי זית ועצי חרוב כרותים. דירי עזים ושובכי יונים מנופצים וערימות של בתים שהיו בהם פעם חיים. הרוך והעדנה של החיים על הגבעות, הנמתחות בין ערוצי הנחלים, לא נשקפו מהתפאורה הקודרת של עשרות הסוכות והאוהלים שהוקמו בחופזה בפעם החמישית, בהם מצטופפות משפחות מרובות-ילדים. התפאורה אומנם הייתה קודרת, אבל שידרה לנו נחרצות של תושבים איתנים בדעתם ובנכונותם שהחיים יחזרו למקום. למרות הבולדוזרים ולמרות הברוטאליות של שוטרים רעולי-פנים ללא תג מזהה שמנסים לגדוע את החיים באל-עראקיב, הבדואים לא ינטשו את ההתחייבות שלהם לאדמתם על פני הגבעות הנמתחות בין הנחלים. כל גבעה עוד תהיה שוקקת חיים - יוקמו בהן בתי ספר, מרפאות, תשתית לחשמל ולמים זורמים, יינטעו מחדש עצי-זית נושאי-פרי ועצי חרוב מצילים. אנשים יחזרו לבתיהם, עדרי צאן יחזרו לדירים ויונים יחזרו לשובכים. לא הרחק מבית העלמין נמצא ביתו של ד"ר עוואד אבו פריח, שנולד בו בשנת 1962. בסמוך, ביתו של נורי אלעקבי, שנולד בו בשנת 1942. שניהם נולדו בבתים בהם נולדו האבא והסבא. אך הבתים האלו ידעו אינספור הריסות, כפי שידעו בתי כל כפר אל-עראקיב.