ב–21 בספטמבר נדע כולנו מי הם הזוכים ב-13 הקטגוריות המקצועיות ואיזהו "הסרט הטוב ביותר" בשתי קטגוריות הסרטים היחידות הקיימות בתחרות פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע.
כמובן שהבוחרים הם ה"אלוהים" כשמדובר בדמוקרטיה ועל-פי הצבעתם ייפול דבר וחצי-דבר. מעולם לא הייתה מבחינתי טענה או חצי-טענה נגד הבוחרים ולמרבית הפליאה – גם לא כלפי יוצרי הסרט התיעודי "המדריך למהפכה" שגלגל עצמו (להנאתם!) והתגלגל בצורה חופשית מכל סנקציה בתוך הקטגוריה העלילתית – מבלי שההנהלה הציבורית של האקדמיה התעשתה והראתה לו (ולהם!) את הדרך המהירה והקצרה אל הקטגוריה היותר-הולמת ומתאימה לו על-פי אופיו המהותי האמיתי והבלתי ניתן לשינוי לא מראש ולא בדיעבד וגם לא על-ידי ועדה או ועד-מנהל.
כעת, אם למרות הכל ובגלל רוב הקולות יזכה סרט תיעודי בפרס הסרט העלילתי – ה"אשמה" תהא כמובן לא בבוחרים בו (בצורה לגיטימית, מבחינתם) אלא בעיקר בחברי ההנהלה שלא הזיזו אותו ממקומו הראשוני המוטעה והמטעה, ובכך הם מנעו, בין יתר הנזקים שנגרמו עקב כך, גם את הגעתו היותר לגיטימית של סרט עלילתי בדיוני שלם ואמיתי לחמישיות הגמר.
כל סרט פופולרי, עשוי טוב ובעל "סקס אפיל" אינו "אשם" בהצלחתו. "ועד-מנהל" הוא האשם באי-ציות ופיקוח על תקנון ובאי-מילוי תפקידו כמשגיח עליון על שוויוניות כללי התחרות כפי שהם אמורים לעמוד בפני כל המועמדים באשר הם.
מה יהיה עכשיו?!
אם "המדריך למהפכה" לא יזכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" ו/או בחלק מהפרסים המקצועיים אליהם הוא מועמד – הבוחרים בעצם אמרו את דברם! הם תמכו במאבק על החוק והסדר בכללים, והם סילקו אותו (אומנם באיחור רב) מהקטגוריה אליה הוא לא היה שייך.
אם הוא בכל-זאת יזכה ב"קול הקופה" או בחלק ממנה – זה אומר שלמצביעים חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה לא איכפת מהכללים הכתובים בתקנון; איכפת להם רק ממה ששמים להם בצלחת והם בוחרים לפי אהבתם ומשיכתם אל הטעם.
יו"ר האקדמיה, מארק רוזנבאום, שבעקיפין היה לכאורה וכנראה גם למעשה אחד הנפגעים העיקריים מהתנהלות העניינים השנה, יצטרך לערוך חשבון-נפש נוקב.
עקב היותו המפיק של מספר סרטים ("בנא", "התגנבות יחידים") שהתמודדו השנה (וכמעט בכל שנה!) בתחרות, הוא החליט לא להתערב ולא לנקוט עמדה פעילה. הדבר גרם לכך שב"נקודה הקריטית" של התנהלות העניינים – לא היה לאקדמיה יושב-ראש פעיל שהשגיח ופיקח על ההנהלה הביצועית בקיום הכללים על-פי התקנון.
היו"ר מארק רוזנבאום אמר לי לא מזמן, אחרי שנודעו התוצאות של שלב א' בתחרות: "דישי, אל תדאג – השוּק מתקן את עצמו" – ומאז אני לא מפסיק להרהר ולצפות ממנו לפעולה או להבהרה כלשהי שתסביר לי ולשאר חברי האקדמיה "למה, הוא בדיוק התכוון?!" – האם לכך שהסרטים ש"קופחו" בחמישייה הראשית יתוגמלו בפרסים המשניים?! האם הוא "בונה" תקוות על הצבעה ברגליים בקופות הכרטיסים?! הרי שם נמצא השוק האמיתי, לא?! – קשה לדעת במדויק, אבל אם אני צריך לנחש לפי תחושותיי בהיכרותי המקצועית ארוכת-השנים עם מארק, כמעט אין לי ספק ש"הגיעו מים עד נפש" ובטקס השנה תהיה זאת הפעם האחרונה שנראה אותו חנוט קלות או כבדות בחליפת היושב-ראש, והוא יעשה זאת כנראה בלב שלם ומתוך בחירה אישית ופנימית מלאה – שמתקנת את עצמה. ואז יישאר לנו – כל חברי האקדמיה – לתקן את קול השאר.