בחום הכל מתנפח, וגם מילים מסויימות מתנפחות ומשתלטות על שדות סמנטיים לא להן. מזג האוויר הקיצי משפיע על כותבים, עורכים ומסגננים, ועבודתם, כמו זו של כל בעל מקצוע אחר, נעשית פחות מדויקת, פחות ממוקדת, פחות מוקפדת ויותר נוטה לשימוש בתבניות מוכנות, גם אם הן פוגמות בבהירות ובפשטות. המלחמה במילים המתנפחות היא קשה, אך בחום אין חשק להתאמץ והעורכים מטילים בתנועה מעולפת למחצה לפרסום כל מה שמגיע אל שולחנם. נבדוק כמה מן הביטויים המנופחים שאנו שומעים בימים חמים אלה.
עומס חום קיצוני - ביטוי שמרבית הישראלים מכירים בפעם הראשונה השנה מפי החזאים של בית דגן. אם קשה לסבול עומס חום כבד הרי שעומס חום קיצוני הוא בלתי נסבל. המילה "קיצוני" מרמזת על משהו שלילי ביותר. בתקשורת מילה זאת מוצמדת בקביעות לימין הישראלי, גם אם הוא הרוב המבטא את הזרם המרכזי של החברה הישראלית. במיוחד מהדר במצווה של הצמדת "קיצוני" לימין יוסי ביילין, שנוהֵג לכנות "ממשלת הימין הקיצוני" כל ממשלה שהוא או חבריו מן השמאל אינם יושבים בה.
ביילין, המכיר היטב את המסורת של הכפשת היריב האידיאולוגי שהנהיגו ז'דאנוב ווילי מינצנברג כבר לפני שמונים שנה, יודע שהמונח קיצוני מעורר סלידה אוטומטית כלפי מי שאליו הוא מוצמד, מפני שיש לו קונוטציה של אלימות חמומת מוח. מעניין שבתקשורת הישראלית אין מוצאים את המקבילה "שמאל קיצוני". השמאל, גם אם חצה את הקווים וחבר אל אויבי ישראל ואל אנטישמים, תמיד נשאר שמאל, בלי שום תארים. קיצוני שמאלי יש רק במשחק הכדורגל, ובאחרונה גם שם לא, שכן מה שהיה פעם קיצוני שמאלי, הפך למגן תוקף שמשחק בצד שמאל. במקורו מציין המונח קיצון משהו שנמצא בקצה, בסוף השורה, ואין לו שום משמעות נלווית. אולי בגלל זה מדברים היום בצה"ל על "מצבי קיצון" ולא על "מצבים קיצוניים". קיצון נשמע טכני יותר מקיצוני.
שחקנים - מונח שבזמן האחרון הרחיב את השדה הסמנטי שלו, וכיום הוא משמש בכל תחומי הפעילות הפוליטית והחברתית, ולא רק בספורט או בתיאטרון ובקולנוע. כך אנו שומעים שבעניין הפצצה האירנית כל השחקנים שומרים בינתיים על איפוק, שבנושא של מסמך גלנט כל השחקנים יצאו מופסדים ושבסוגייה של גירוש הילדים כל השחקנים מעוניינים ברווח פוליטי. כבר אין מנהיגים, אין ראשי מדינות, אין פוליטיקאים, אין אנשי ציבור, אין ראשי מפלגות. ויש רק שחקנים.
איום אסטרטגי - החמסין מוריד את סף החרדה של העורכים וכל דבר מבהיל אותם וגורם להם לכנות אותו "איום אסטרטגי" - מן הפצצה האירנית ועד לנישואי התערובת בארה"ב, מהירידה של מפלס הכינרת ועד לסלידה ההדדית של ברק ואשכנזי, מהעלייה של מחירי הדירות ועד ל"משט הנשים". כבר אין איום רגיל, אלא רק איום אסטרטגי, המכונה לעתים גם איום קיומי.
סוג של - הקוראים הרבים המעוניינים לדעת הכל על חייהם של היפים והנוצצים, קראו בעיתוני סוף השבוע כי עדי קייזמן עזב את בית אשתו עפרה שטראוס ועבר לגור בבית אחר. "מדובר בסוג של פרידה", אמרו החברים המשותפים. צמד המילים "סוג של" אינו מציין שום סוג. השניים פשוט נפרדו. המונח בא רק לעמעם קצת את הפרידה ולרמוז שבעצם גם כך הכל בסדר והכל לטובה. המילה "סוג" התחילה להיצמד לכל דבר, ואנו שומעים בחדשות על פלוני החשוד בעבירה מסוג פשע ועל כך שהמשטרה תפסה חומר מסוכן מסוג חשיש. לעתים שומעים גם על תפיסת "חומר החשוד שהוא חשיש". אפשר רק לתאר את החומר המפוחד המונח על השולחן מול חוקר משטרתי ה"מפעיל את כל ארסנל האמצעים שברשותו" כדי לאלץ אותו להודות שהוא חשיש, גם אם באמת הוא חתיכת קלקר או פיסת מזרון גומאוויר ישן.
מסוג אחר - החום גורם לאנשים לצרוך מזון קל, ללבוש בגדים קלים וגם לרצות לקבל מן התקשורת חומרים קלים יותר, קרי דורשים פחות חשיבה. לפיכך אנו שומעים בתקשורת המשודרת על "תוכנית אקטואליה מסוג אחר", או על "הגשת חדשות מסוג אחר". רומזים לנו כי בתוכנית זו לא נשמע את הקלישאות המציפות אותנו בכל הגלים ובכל הרשתות, אלא דברים יותר "חברתיים", "אנושיים", "בגובה העיניים" וכולי. ביומיים הראשונים של השידור החדש - "שידור מסוג אחר" - עדיין מבחינים בניסיון מאולץ לפתוח את התוכנית בכותרת שונה מזאת של
ידיעות אחרונות ושל חדשות ערוץ 2, אך מהר מאוד נכנעים העורכים לכוח האדיר הקרוי קונפורמיזם, והמאזינים שומעים גם ב"תוכנית מסוג אחר" אותו מלל אין סופי על טירקל ועל גלנט. זה לא מפריע למגיש או למגישה להמשיך ולהתהדר בכל בוקר בכך ש"מדובר בתוכנית מסוג אחר".
בסביבתו של - פעם היו משקיפים, חוגים מדיניים, מקורות פוליטיים, מקורות דיפלומטיים מערביים, מקורות צבאיים, חוגי הערכה לאומיים, גורמים, ושאר מונחים שנועדו ליצור ערפל סביב מקור של ידיעה עיתונאית אמיתית, אמיתית למחצה או מפוברקת. כולם נעלמו וכיום יש רק "בסביבתו של". האיש עצמו אינו אומר דבר, אך "בסביבתו" אומרים שלא הוא אשר זייף, שיקר, הפיץ מידע כוזב, הכפיש, לכלך, שפך זבל על ראשו של "חברו" במטכ"ל וכדומה.
המילה הבעייתית כאן היא, כמובן, "אומרים" ולא "בסביבתו". כאשר התקשורת משתמשת בצירופים "בצה"ל אומרים" או "באוצר אומרים", פירוש הדבר כי אמינות הנאמר היא אפסית, מאחר שאותם "אומרים" יכולים להיות אינטרסנטים, ספקולנטים, היסטריים, בעלי דמיון מפותח, פטפטנים כרוניים או סתם שני כתבים החייבים להעביר חומר למערכת, הסובלים מיובש חדשותי ומבלים את זמנם בשתיית בירה פושרת במזנון.
בכיר - אחד המונחים שבהם משתמשים עורכים בלי לחשוב פעמיים הוא המונח "בכיר". במקורות, בכיר פירושו גדול בשנים מן הצעיר. במקרא מוצאים רק את צורת הנקבה "ותאמר הבכירה אל הצעירה", כלומר האחות הגדולה אמרה לאחות הקטנה, אך בעברית מודרנית, המשמעות היא בעל דרגה גבוהה בצבא או במינהל. ואולם העורכים - שמוחם, הסובל ממילא מקטנות, מתמסמס לו בחמסין ואינו מתפקד - מצמידים את המונח הזה לכל מי שחולף לנגד עיניהם, וכך אנו שומעים על "בכיר בארגון הפשע של שירזי בנתניה", על "מחבל בכיר", "בכיר בחוליות משגרי הקסאמים", "מחסל בכיר בשירות חיזבאללה" וכך הלאה. אם החמסין יימשך, נשמע ודאי גם על גנב מכוניות בכיר, על כייס בכיר, ובסופו של דבר גם על חונה בכיר בלי פתק חנייה.
[
מראה]