שר החוץ
אביגדור ליברמן הצהיר כי גם בדור הבא לא ייכון שלום במזרח התיכון בין מדינת ישראל לבין הפלשתינים, וזאת הוא אמר בעיצומן של ההכנות לשיחות השלום.
מהבחינה הפורמלית - אין כשר החוץ לדעת זאת, ואין אמירה חשובה מאמירתו.
מהבחינה התיאורטית - מדובר בחיזוי מקצועי נכון, רציונלי וריאלי, אשר אפשר להגיע אליו באמצעות ניתוח מקצועי של המצב המורכב במזרח התיכון, מתוך ראייה ובחינה של מכלול עמדות הצדדים.
מבחינה טקטית - זו הצהרה בעיתה; בעיתה אחישנה (ישעיהו ס', כ"ב) = בעיתה אשיחנה. מישהו במעמד בכיר היה חייב לומר זאת, והאמת יצאה לאור מפי שר החוץ.
לא ייכון שלום לא בדור הזה, גם לא בדור הבא.
אין סיכוי לשלום, ומקומם של החולמים חלומות שווא אינו בין המדינאים האמורים לנהל מדינה ולקבוע גורלות בני אדם.
כדי לנהל בחוכמה מדיניות חוץ ומשא-ומתן ישיר עם מדינות [וודאי שאין לנהל מו"מ עם כנופיות טרור] - ראשית דבר יש לדעת מהו המצב לאמתו, מהן כוונות הצדדים, מהן סמכויותיהם ומהן יכולותיהם.
באשר לכוונותיהן של כנופיות הטרור המתונות, במסווה אינטליגנטי ואינטלקטואלי - הרי כוונותיהן מתגלות בבירור מעיון בעיתונות המנוהלת על ידיהן, בספרי הלימוד המעצבים את הדור הבא, בחומרים שנבחרים לשמש את הקייטנות של פעוטיהן, ברקע ה"אקדמי" של מנהיגיהן ובנטיית לבם, ובהתנהגויותיהם ובאמירותיהם של המנהיגים במצבי לחץ דווקא, כי רק אז משתחררת האמת מפיהם.
בקשר לעיתוי אמירת הדברים נכוחה על-ידי שר החוץ - ממילא אין שחר לשיחות שלום כאשר צד אחד מאמין במה שהצד השני שולל מכל וכל, ומתוך אמונה נאיבית וחלמאית עלול הצד המאמין לעשות צעדים מהותיים כדי להשיג ו/או להחיש את מושא אמונתו, דבר שעלול לעלות בדמים לצד המאמין, הנאיבי, החלמאי, החולם.
מכאן חשיבות דבריו של שר החוץ, וחשיבות העיתוי בו הם נאמרו.
להבהיר, ההצהרה לא הוצהרה בהיסח הדעת ותוך פליטת פה אקראית, אלא נאמרה במחשבה תחילה, ומי שאינו לוקח את ההצהרה הזו ברצינות - מתכחש למציאות במזרח התיכון ועלול להמיט אסון על מדינת ישראל ובכל מקרה, הפסד של נקודות הנמדדות בדמים.
המצב העכשווי בו מצויה מדינת ישראל הוא מצב של היעדר שלום לטווח ארוך, בו ישנן מגוון אפשרויות להסכמי ביניים, תוך שמירה על אופציה צבאית מלחמתית שתגיע ותתממש בשלב כלשהו, בין אם ההתקפה תבוא על מדינת ישראל כהפתעה ובין אם צה"ל ייזום מלחמה, וברור מה עדיף.
מכיוון שמול צה"ל לא ניצב צבא מוסדר, הרי החופש מהכללים שכנופיות הטרור לוקחות על עצמן, כמו גם השחרור מכל חוק בינלאומי שנוטלות לעצמן מדינות ערב שכולן דיקטטורות של עריצות, צריך לבוא בחשבון הכוננות כנתון, ויש להניח כי הדבר ידוע ונלקח בחשבון כראוי. אומנם במשוואה הזו יש גם מקום לניצבי האו"ם, אלא שהם שחקנים משניים, אשר בכל מקרה ייצרו מקהלה אוהדת טרור ואנטישמית, אשר תשמח לשיר שירי הל לטרור ובל תינתן להם ההזדמנות לשיר שירים אחרים.
זהו מצב מדיני-צבאי שצריך להסתגל אליו ולטפל בכל דבר ועניין הנובע ממנו, ביחד עם החתירה לשלום שייכון אי-שם בדורות הבאים, חתירה בה היהודים, המחכים למשיח, יודעים לעשות, מבלי לזנוח את מה שצריך לעשות עכשיו.