חינוך פרטי לכל פועל

כפי שרמזתי בסוף מאמרי הקודם, מקור הבעיה הוא בכך שמערכת החינוך לא מכירה בכך שיש לה לקוח. זה קורה בכל ארגון. העובדים, אם זה היה תלוי רק בהם, היו מעדיפים שלא יהיו לארגון לקוחות, משום שהם רק "מבלבלים ת'מוח". אבל כאשר לכול אחד בארגון ברור שהצלחתו תלויה בלקוחות, הארגון חותר תמיד להשתפר, וכך מובטחת הצלחתו. בתי ספר רבים מידי במערכת החינוך משוכנעים שאין להם לקוחות, והם בוודאי אינם תלויים בהם. כך מאבדת המערכת את הרצון לחיות ומאבדת את עצמה לדעת. בתי הספר הפרטיים מצליחים, משום שלהם ברור שהם תלויים לקיומם בלקוחות שלהם. גם במועצות מקומיות שבהם החינוך הוא כרטיס ההצלחה העיקרי של ראש המועצה נרשמות הצלחות חלקיות. הכישלון של מערכת החינוך הציבורית דוחפת את התלמידים שיכולים להרשות לעצמם לעבור לבתי ספר פרטיים. אך למעשה, גם עבור אלה שנשארים לכאורה בתוך מערכת החינוך הציבורית, הצלחת ילדיהם תובעת הוצאות כספיות ניכרות, ואני לא מדבר רק על התשלומים הרבים שבתי הספר גובים בכל מיני אמתלות. מערכת החינוך הציבורית מפריטה את עצמה לדעת. הפרטה זו נעשית בעיקר על-ידי העברת האחריות להצלחת התלמידים להורים, דבר שמחייב, שוב - רק את אלה שיכולים להרשות לעצמם, לפעול באמצעים מגוונים שכוללים מבדקים פסיכו-דידקטיים, מורים פרטיים, מכוני הכנה לבגרות וכו'. הכול כמובן בעלות מלאה שמשולמת מכיס ההורים. הנה דוגמה לאחת הדרכים. אין חולק על-כך שכדי לבדוק את מידת התקדמותם של התלמידים יש צורך בבחינות, אלא שבמערכת החינוך בישראל הפכה הבחינה מאמצעי מדידה לשיטת הוראה בפני עצמה. לא אחת ההורים מקבלים מכתב מבית הספר על בחינה צפויה, היקף הבחינה, ובסוף ההודעה מתבקשים ההורים לוודא שהתלמיד יהיה מוכן לבחינה, כי זו בחינה מכרעת. מה לדעתכם המטרה של הודעה כזו? או שאולי חשבתם ברוב תמימותכם שזה תפקידו של בית הספר לדאוג להצלחת תלמידיו. כעת שר החינוך מבטיח בונוסים בצורת משכורת 13 לבתי ספר שבהם יגיעו התלמידים להישגים גבוהים. במילים אחרות, בבתי ספר שבהם ההורים משקיעים הרבה בשעורי עזר ממורים פרטיים ומכוני הכנה לבחינות, יזכו המורים לבונוס. עכשיו תנחשו מה יעשו המורים כדי להבטיח לעצמם את הבונוס. ראשית, המורים היותר מבוקשים ישתדלו לעבור מבתי ספר בהם ידם של ההורים אינה משגת לשלם לימודים פרטיים אלה, אל בתי הספר באזורים היותר מבוססים, ובבתי ספר אלה הם יעודדו את ההורים להקדים ולשלוח את ילדיהם להשלמות הפרטיות, כדי להבטיח להם את הבונוס. למשל על-ידי הוספת עוד ועוד בחינות מכריעות. בבתי ספר אלה, המנהלים ידאגו בדרכים כאלה או אחרות, שתלמידים שהוריהם לא משיגים את הרמה הנחוצה, יבחרו "מרצונם החופשי" לעבור בית ספר כדי לא לקלקל להם את הסטטיסטיקה. שוב נפטרים מהלקוחות, במקום לרצות למשוך אותם.

אפשר לנסות להמשיך להנשים את מערכת החינוך הגוססת, אך הארכת החיים באופן מלאכותי, כמו עם כל מי שגוסס ממחלה סופנית, באין תרופה או שיטת טיפול אפקטיבית, רק מאריכה את הסבל של המטופל. אך מעל לכול, מדינת ישראל צריכה למצוא את הדרך לתת הזדמנות לחינוך מעולה לכל התלמידים, ולא רק לאלה שיכולים לשלם את ההוצאות הרבות לחינוך ילדיהם, אשר נכפות עליהם במישרין או בעקיפין. את הרעיון כיצד ניתן לעשות זאת קיבלתי דווקא מהצלחה שנרשמה בשולי מערכת הבריאות. אני מתכוון לחדרי הלידה. כל מי שעבר את החוויה המשמחת של לידת בן או בת, יודע שבכול הקשור למחלקות היולדות התנהלות מערכת הבריאות מפתיעה לטובה. מדוע? משום שכל יולדת יכולה לבחור באיזה חדר לידה ללדת ללא קשר לקופת החולים בה היא חברה וללא קשר לאזור מגוריה, ובלי לבקש אישור מאף אחד. המדינה משלמת את ההוצאות לאותו חדר לידה שבחרה היולדת, ואת כל שאר המשימות היא משאירה לחדרי הלידה עצמם, כאשר משרד הבריאות עסוק רק בפיקוח עליהם. עכשיו אתם מבינים מדוע מחלקות היולדות עסוקות בהשתפרות מתמדת, ועושות את כל המאמצים כדי למשוך אליהן את היולדות. זה מה שצריך לעשות גם במערכת החינוך. משרד החינוך צריך להקציב תקציב לכל תלמיד. התקציב הזה צריך להיות גבוה יותר עבור תלמידים באזורים פחות מפותחים או אזורי עדיפות לאומית, בנוסף צריך להינתן בונוס עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים, אך מלבד זאת כל התלמידים שווים בתקציב המוקצה עבורם. כול התלמידים, או בעצם הוריהם, יוכלו לבחור באיזה בית ספר ללמוד ללא קשר לרשות המוניציפאלית שאליה הם משתייכים, ובלי לקבל אישור מאיש. יש כמובן להטיל מגבלה של מרחק נסיעה, אך מעבר לה אין שום סיבה שתלמיד שגר למשל ברמת גן לא ילמד בבית ספר של גבעתיים ולהיפך. כדי להתגבר על בעיית הריחוק, המדינה תקציב לכל תלמיד באזור שבו נדרשת הסעה תקציב הסעות בהיקף שיאפשר לו לבחור בין לפחות ארבעה בתי ספר. גם כאן התקציב יגיע לבית הספר בו הוא יבחר. סך התקציב לתלמיד שתעמיד המדינה יהיה שכר הלימוד של התלמיד. כול בית ספר יקבל את תשלום שכר הלימוד מהמדינה לפי מספר התלמידים שיבחרו ללמוד בו, בין אם הוא בית ספר פרטי, בית ספר של רשות מקומית או בית ספר של רשת חינוך כול-שהיא. ייאסר על בתי הספר לגבות מהורי התלמידים כול תשלום נוסף. אפילו לא עבור טיול שנתי. כול בית ספר שבו יבחר התלמיד יהיה חייב לקבל אותו, ובמקרה של חוסר במקום, הבחירה בקבלת תלמידים חדשים תהיה אקראית. התקציב הזה יהיה במקום כול ההקצבות הישירות והעקיפות שמעבירה המדינה למערכת החינוך בדרכים עקלקלות. המורים יפסיקו להיות מועסקים על-ידי משרד החינוך ויעברו להיות מועסקים על-ידי בתי הספר. משרד החינוך יעסוק בפיקוח בלבד. במקום לבחון את התלמידים, יתמקד משרד החינוך בבחינות מיצב לבתי הספר ורצוי בלי הודעה מוקדמת. אפשר גם לחשוב על בחינות מיצב למורים עצמם. כך תבטיח המדינה שכול בית ספר יעשה את מירב המאמצים למען הצלחת תלמידיו, וזאת מבלי שהורי התלמידים יצטרכו לממן זאת אפילו בפרוטה אחת. ניגוד גמור למה שקורה היום.