אפשר לנסות להמשיך להנשים את מערכת החינוך הגוססת, אך הארכת החיים באופן מלאכותי, כמו עם כל מי שגוסס ממחלה סופנית, באין תרופה או שיטת טיפול אפקטיבית, רק מאריכה את הסבל של המטופל. אך מעל לכול, מדינת ישראל צריכה למצוא את הדרך לתת הזדמנות לחינוך מעולה לכל התלמידים, ולא רק לאלה שיכולים לשלם את ההוצאות הרבות לחינוך ילדיהם, אשר נכפות עליהם במישרין או בעקיפין.
את הרעיון כיצד ניתן לעשות זאת קיבלתי דווקא מהצלחה שנרשמה בשולי מערכת הבריאות. אני מתכוון לחדרי הלידה. כל מי שעבר את החוויה המשמחת של לידת בן או בת, יודע שבכול הקשור למחלקות היולדות התנהלות מערכת הבריאות מפתיעה לטובה. מדוע? משום שכל יולדת יכולה לבחור באיזה חדר לידה ללדת ללא קשר לקופת החולים בה היא חברה וללא קשר לאזור מגוריה, ובלי לבקש אישור מאף אחד. המדינה משלמת את ההוצאות לאותו חדר לידה שבחרה היולדת, ואת כל שאר המשימות היא משאירה לחדרי הלידה עצמם, כאשר משרד הבריאות עסוק רק בפיקוח עליהם. עכשיו אתם מבינים מדוע מחלקות היולדות עסוקות בהשתפרות מתמדת, ועושות את כל המאמצים כדי למשוך אליהן את היולדות.
זה מה שצריך לעשות גם במערכת החינוך. משרד החינוך צריך להקציב תקציב לכל תלמיד. התקציב הזה צריך להיות גבוה יותר עבור תלמידים באזורים פחות מפותחים או אזורי עדיפות לאומית, בנוסף צריך להינתן בונוס עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים, אך מלבד זאת כל התלמידים שווים בתקציב המוקצה עבורם. כול התלמידים, או בעצם הוריהם, יוכלו לבחור באיזה בית ספר ללמוד ללא קשר לרשות המוניציפאלית שאליה הם משתייכים, ובלי לקבל אישור מאיש. יש כמובן להטיל מגבלה של מרחק נסיעה, אך מעבר לה אין שום סיבה שתלמיד שגר למשל ברמת גן לא ילמד בבית ספר של גבעתיים ולהיפך.
כדי להתגבר על בעיית הריחוק, המדינה תקציב לכל תלמיד באזור שבו נדרשת הסעה תקציב הסעות בהיקף שיאפשר לו לבחור בין לפחות ארבעה בתי ספר. גם כאן התקציב יגיע לבית הספר בו הוא יבחר. סך התקציב לתלמיד שתעמיד המדינה יהיה שכר הלימוד של התלמיד. כול בית ספר יקבל את תשלום שכר הלימוד מהמדינה לפי מספר התלמידים שיבחרו ללמוד בו, בין אם הוא בית ספר פרטי, בית ספר של רשות מקומית או בית ספר של רשת חינוך כול-שהיא. ייאסר על בתי הספר לגבות מהורי התלמידים כול תשלום נוסף. אפילו לא עבור טיול שנתי. כול בית ספר שבו יבחר התלמיד יהיה חייב לקבל אותו, ובמקרה של חוסר במקום, הבחירה בקבלת תלמידים חדשים תהיה אקראית.
התקציב הזה יהיה במקום כול ההקצבות הישירות והעקיפות שמעבירה המדינה למערכת החינוך בדרכים עקלקלות. המורים יפסיקו להיות מועסקים על-ידי משרד החינוך ויעברו להיות מועסקים על-ידי בתי הספר. משרד החינוך יעסוק בפיקוח בלבד. במקום לבחון את התלמידים, יתמקד משרד החינוך בבחינות מיצב לבתי הספר ורצוי בלי הודעה מוקדמת. אפשר גם לחשוב על בחינות מיצב למורים עצמם.
כך תבטיח המדינה שכול בית ספר יעשה את מירב המאמצים למען הצלחת תלמידיו, וזאת מבלי שהורי התלמידים יצטרכו לממן זאת אפילו בפרוטה אחת. ניגוד גמור למה שקורה היום.