מסתבר שחרם האמנים על התיאטרון החדש בהתנחלות אריאל, יוזמה המונעת מטעמים פוליטיים-מצפוניים, עורר תרעומת בין השאר דווקא אצל אנשי שמאל מובהקים, שבוודאי אינם נופלים מן המחרימים במידת עוינותם למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, בלשון ההמעטה.
ובאופן מעודן הרבה פחות ניסח זאת פרופסור יוסי בן-ארצי, הרקטור היוצא של אוניברסיטת חיפה, וממייסדי "
שלום עכשיו": "גם אני סבור שההתנחלויות הן מקור כל הרע בישראל", הרגיע את מי שלרגע הרהר אחרת. "עם זאת ישנם אקדמאים שחיים ב'בית זכוכית', ובשנים האחרונות הם זורקים אבנים ומנפצים את הבסיס לקיומם". רוצה לומר, קיים חשש שחרם תרבותי על אריאל, שנתמך על-ידי האקדמיה, יצדיק ויכשיר חרם תרבותי-אקדמאי של מדינת ישראל, ממנו ייפגעו בראש ובראשונה המחרימים עצמם. החרם הוא צעד כוחני שסותר קיום דיאלוג ולכן הוא עקרונית פסול, ואם ינקטו בו, לא יוכלו להתלונן כשיינקט נגדם.
אך האמנם חרם הוא באמת מעשה פסול ואסור כעיקרון? החרם הבינלאומי על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, נציין דוגמה יחידה, נתפס כיום בעולם כצעד ראוי ויעיל שהקדים את יישום הדמוקרטיה בחלק זה של העולם. כפי שהסביר לנו אריסטו בחיבורו על "הרטוריקה", כלי אינו מוסרי או בלתי מוסרי כשלעצמו. השימוש שנעשה בו והמטרה שלשמה הוא ננקט הם שראויים לציון ערכי כזה או אחר. והשימוש בכלי - במקרה הזה בחרם תרבותי, אקדמי או כלכלי - למטרה מסוימת, אין בו בהכרח מתן היתר והכשר להשתמש בו לכל מטרה שהיא.
מהי אם כן הסיבה האמיתית לחששם של אי אלו אנשים באקדמיה מפני מה שהם רואים כ"גול עצמי", שיעניק לגיטימציה לחרם עולמי שזה זמן רב מונף כחרב מעל ראשיהם-הם? משום שבשורה התחתונה, ההבדל בין ה"שטחים" שאת החזקתם הם מגנים, לבין "ישראל פרופר" שבקיומה הם תלויים, הוא הרבה יותר טכני וחסר משמעות מכפי שהיו רוצים שנזכור. משום שאם אריאל אינה לגיטימית, אז לכל הפחות מבחינה מוסרית-אינטואיטיבית, קשה למצוא הצדקה לכפר-סבא. משום שאם אריאל היא נטע זר בנוף של "הגדה" ("הפלשתינים מכנים אותה אצבע בעין", כאבנו להתבשר מעל דפי
ידיעות אחרונות), אז ודאי שישראל כולה היא גוף זר ופולשני בלב המזרח התיכון. משום שאין באמת הבדל מוסרי בין מה שנכבש ב-48' ולבין מה שנכבש ב-67'.
משום שאם אכן קיים עם פלשתיני שזוהי ארצו, אז אין לנו זכות - נהיה אומללים ונרדפים, והומאנים וידידותיים ככל שנהיה - לכפות עליהם אפילו חלוקה "נדיבה" של ארצם, ומוטב שנסתלק חזרה לגולה. ואם מי שאימצו לאחרונה את הזהות הפלשתינית אינם אלא ערבים, שאינם באמת זקוקים, ובוודאי אינם ראויים, לריבונות בארץ זו, ואנו יהודים בני יהודים שזהו כור מחצבתנו ומולדתנו הקטנה והיחידה, אז תביעתנו לכל חלקי הארץ אינה מתכופפת בפני שום שיקולים "היסטוריים", "מוסריים" או "לאומיים" שמנגד.
אכן, אזהרה נבונה מפי פרופסור בן-ארצי באשר לזריקת אבנים בבית זכוכית: אל תחרימו בקולי קולות את ה
מתנחלים; בעיני רבים מעמיתיכם בעולם, שלא ניחנו בכישרונכם לחוסר עקביות ולפלפולים משפטיים, גם אתם מתנחלים וכובשים.