גם אחרי סוכות, כאשר היושבים בסוכותיהם ירוקנו אותן, יפרקו אותן וישובו לבתיהם ימשיכו נועם ואביבה שליט לשבת בסוכה. סוכת מחאה. סוכת שוועה. סוכת אין-אונים. לא, זו אינה סוכת תקווה. אין בהם תקווה. לא עוד. יש בהם ייאוש מר, שקט, אין-אוני. השלמה איומה עם העדר יכולת להשפיע, להזיז, להניע, להחזיר הביתה, אל ביתו ואל ביתם, את צעיר בניהם, גלעד, שעדיין לא שב משדה הקרב.
מאהל המחאה המאולתר של משפחת שליט במרחק הד מביתו של ראש הממשלה הולך ודומה יותר לסוכת אבלים. אנשים פוקדים אותה, מבקשים לבטא בעצם נוכחותם את השתתפותם ב... במה בעצם. בצערם? בתקוותם? בטרום-אבלם? לא יודעים מה להגיד. איך אני יודע? גם אני הייתי שם. גם אני באתי, והמלים נעתקות מפי. מה יש לומר? הלא "מילים לא אומרות מאום".
אנשים חשים כמי שבאים לנחם אבלים. זו התחושה. קשה לנחם אבל קשה הרבה יותר להינחם. אל תוך ההכרה המעורפלת, השרויה בתוך מחילה עמוקה, שמעורבים בה חששות וחרדות, שמצי-תקוות, שברירי-סיכויים, מחלחלת חפרפרת קטנה, חמקנית, נסתרת מעין. זו אותה ההכרה הבהירה, המייסרת; ידיעה קרה, מקפיאה, מצמררת. אולי הוא לא ישוב.
מוחי מחאת אזלת היד המשוועת של ממשלת ישראל העתיקו בסוכות את עיקר מחאתם אל מול ביתו של שר הביטחון. ספון במרומי מגדל שן הזהב שלו, אי שם באחד הפנטהאוזים במגדלי אקירוב, ברק, ישקיף אליהם, כוסית ויסקי בידו, ולא יגיד דבר. מה יש לו להגיד?
אסור לשפוט את המוחים בכאבם, אבל הם שוגים. לא זה המקום. לא ברק הוא הכתובת. ברק מקבל את מתווה העסקה כפי שהוא מוצא לממשלת ישראל. מי שמתנגדים לו, ולפי שעה התנגדותם היא שאינה מאפשרת את מימוש חילופי השבויים, אלה הם ראש הממשלה וראש השב"כ. אין טעם להפגין מול ביתו של ברק. לדבריו – אשר מותר להטיל בהם ספק – ישראל עושה "כל מאמץ ראוי ואפשרי" לשחרורו של גלעד שליט. יש סיבות רבות אשר בעטיין יש טעם וצידוק להפגין נגד ברק. זו אינה אחת מהן.
עוד חג יעבור בלי גלעד. אחריו יבואו ימי החול הסתוויים. תוגה תאפוף את המאהל הדל בירושלים. אנשים ימשיכו לבוא, להביא ציורי ילדים, כיבוד קל, פרחים, חיוכים רפים. ילחצו ידיים, ינשקו את אביבה הנבוכה על לחייה, על פניו של נועם תיוותר אותה ארשת של סף-חיוך. האנשים האצילים האלה, גיבורים בעל כורחם, ימשיכו למחות את מחאתם השקטה, חסרת התועלת, חסרת התוחלת. עד שלא יתחילו לשבות רעב לא ירעדו אמות הספים. ובלי רעידתם, דבר לא יזוז. לא כלום. גלעד ימשיך להינמק בשבי החמאס. עד מתי, אלוהים????