המטען המוסרי של ס. יזהר - לאימוץ שר החוץ

לשאלת עורכי החוברת - פרופ' איתן צ'רנוב, ד"ר דני רבינוביץ וד"ר אורי מרינוב - בנושא ערכים, עונה ס. יזהר: "לפני כל הערכים שיש, קיים הערך לחיות. לפני לחיות טוב, צריך קודם כל לחיות. אחרי ששניים חיים, הם יכולים להתווכח איך לחיות. אך אם חיי האחד אינם חיים, אם האחד מהשניים הינו אסיר, או מושפל, או נרדף, או משולל זכויות אלמנטריות - אין בסיס לויכוח הזה". ס. יזהר, מי שבחייו היה חתן פרס ישראל הצעיר ביותר, מעמיד לנו היום בשיח הציבורי סימן קריאה, שאנו חייבים לאמץ - חייבת להיפסק מיד המציאות הבלתי נסבלת של כובש ונכבש. בהמשך אומר ס. יזהר למראיינים כי הוא מצר על ההכרה המאוחרת: "נוצרו כאן ישות עברית וישות פלשתינית... ואולי ברגע האחרון תפתח ההכרה המאחרת לבוא, כי עומדים כאן היום שני רצונות לאומיים, שניים ולא אחד אפשר לנסות לקום זה על זה ולחסל זה את זה, ואפשר, ובעוד מועד, להיפגש איך לחיות זה עם זה" (הקטע הזה גם פורסם ביומון "דבר", 30.12.87.). בהמשך כותב ס. יזהר על-רקע ההתרחשויות שאירעו בשנות השמונים במאה הקודמת: "מה חבל שלתוך הרקמה הישראלית נכנסו מחנות המעצר אנצר 3 וקציעות. כשהצבא נשחת והולך, כשסוהרים הם משליטי רגיעה, כשראשי מפלגות ומקבלי החלטות מתמקדים באיך להעניש ולא באיך לפתור. מחליטי ההחלטות שלנו אינם קוראים את מפת התהליכים שמתחת לחוטמם. מה חבל שעוד אנשים ישלמו בחייהם על הסירוב לראות ולהבין שמעולם לא פתר כוח שאלות בין עמים, להבין שמולנו לא ניצב טרור, זה עם שקם". אני מצר על כך שלשר החוץ של מדינת ישראל, מר אביגדור ליברמן, התלווה בנסיעתו האחרונה לעצרת האו"ם רק הסנשו פנשו שלו, סגן שר החוץ, ולא התלוותה אליו רוחו ומוסריותו של הסופר ס. יזהר, שראה בגב הרי יהודה ושומרון כרם נבות היזרעאלי. כמה חבל שלמעשה כל דבריו של אביגדור ליברמן בעצרת האו"ם היו מכוונים איך להלבין את הנכס הבלתי חוקי של כרם נבות היזרעאלי, כמי שמבקש רק להלבין שלמונים, שהגיעו לידיו לא בדרך הישרה.