X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
כל העם רואה ושומע את הקולות של שר החוץ אביגדור ליברמן חודש ספטמבר נגמר ומפלגת העבודה עדיין לא הגיחה מן הגומחה החמה ששמה ממשלת ישראל מה היא תעשה בחודש אוקטובר אם שיחות השלום עם הפלשתינים לא יחודשו על כך היא חייבת תשובה לציבור לא במילים כמו של השר פואד בן-אליעזר, אלא במעשים
▪  ▪  ▪
שר החוץ אביגדור ליברמן. מתאגרף ולא מדינאי [צילום: פלאש 90]

על מעשיו, מצבו, מעמדו של אביגדור ליברמן בזירה הלאומית והבינלאומית חבל להכביד מילים בפוסט. הסוגיה היא עניין לחוקרים במדעי מדינה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית ועוד תחומים, שחוקרים מתפרנסים מהם. ואביגדור, איווט ליברמן, ראוי גם ראוי לבחינה ברמה אקדמית, מלבד הדיווח העיתונאי השוטף והפרשנות לעת מצא. אבל, יחד עם זאת ברמה של לוחמי זירה, גלדיאטורים פוליטיים, הפרטנר שלו בזירה הוא דווקא פואד בן-אליעזר מן השרים הבכירים במפלגת העבודה. השר בן-אליעזר הודיע לאחר ההתבטאות האחרונה של ליברמן באו"ם, כי ראש הממשלה, ביבי נתניהו צריך להדיח את שר החוץ שלו. הוא לא הדיח ולא ידיח. האם בן-אליעזר ישכנע את אהוד ברח, מנהיגו, להדיח את מפלגת העבודה מן הממשלה. למצער, האם הוא בן-אליעזר, שמרבה בהצהרות שלום,ואני מאמין להם, לא יסיק מסקנות אישיות ואיתו עוד שרים שמחממים כיסאות בממשלה- לקום.
ממשלת ישראל היא זירת גלדיאטורים יחידה במינה. מלחמה מתמדת בזירה בלא קורבנות אדם. התואר של "לודָר על" מגיע ללא ספק לאביגדור ליברמן, שתוארו בתיאטרון שלנו - שר החוץ. ליברמן אינו אדם חביב כפי ששמו נקרא, בגרמנית או בידיש. אבל אולי יש בו יותר יושרה מאשר שרים רבים בממשלה, כולל ראשה. אבל יושרה זאת הייתה צריכה למצוא אותו מחוץ לממשלה, גם מנקודת ראות שלו ובוודאי מבחינת המדיניות של ראש הממשלה אם יש לו כזאת. מלבד היושרה, השקפתו בכול הקשור באופי הפתרון של הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים, היא הזויה. משום כך הימצאותו של ליברמן מלמדת לא על אופיו של האיש אלא על אופייה של ממשלה זאת, בבחינת לא העכבר הוא הגנב אלא החור. העכבר אינו גדול אבל החור הוא ענק.
אביגדור ליברמן מתנהג כמתגושש בזירה, דבר שהולם מתאגרף ולא מדינאי. אולם התנהגות זאת אינו נובעת רק מתכונותיו בלבד אלא בשל נסיבות שדחפו את המתגושש לפינה. ואכן הוא נדחף לפינה. אבי כל חטאת בסוגיה זאת הוא ראש הממשלה ביבי נתניהו אשר הוא שקידם את ליברמן במנותו למנכ"ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הקודמת של ביבי. ביבי ידע שליברמן הוא איש בוטה, שומר סף כוחני, אבל נתניהו עושה מה שנוחיותו הזמנית מכתיבה לו. נוח היה לו שיש לו אחד כזה במשרד אשר מאפשר לו להיות מיסטר הייד.
מה שקורה אצלנו הוא שאת זרעי הפורענויות זורעים טקטיקנים, אזרחיים או צבאיים, שממלאים תפקיד של אסטרטגים. מדינאי אסטרטגי היה רק אחד למדינה. ראש ממשלתה הראשון דוד בן-גוריון. מי שהתקרב למעמד הזה היה יצחק רבין לפחות בקביעה האסטרטגית שעלינו להתבסס על התמיכה המדינית והביטחונית של ארה"ב, ועל-פי פרמטרים אלה לקבוע את המדיניות האסטרטגית שלנו.
טקטיקנים ממלאים את הפונקציה בשתי דרכים, חיובית או שלילית. חיובית כאשר הם פועלים על-פי אסטרטגיה של המצביא, או המדינאי העליון. שלילית - בהעדר אסטרטגיה כזאת הם, בתושייתם, ממלאים את החלל. כזה למשל היה אריק שרון. עד עצם היום הזה לא היה טקטיקאי מעולה ממנו. כאסטרטג כושל הוא התגלה במלחמת לבנון הראשונה כאשר שידל את ראש הממשלה בגין ליזום את המלחמה האומללה הזאת במטרה האסטרטגית להקים ממשל נוצרי ימני בלבנון. התוצאה הייתה לא רק פיאסקו גדול ברמת הממשל, אלא הקמת החיזבאללה כחלופה לאש"ף בלבנון. והוא עשה זאת שוב, בנסיבות אחרות במלחמת יום הכיפורים כאשר בתושייה הבלתי רגילה שלו סייע בניצחון על מצרים.
ביבי הוא אדם כשרוני מאוד, אבל כוחו בטקטיקה, וזאת בינתיים טקטיקת המשיכה של הזמן אמצעי ההישרדות כראש ממשלת כלאיים. ליברמן ממלא בו את התפקיד של בלם כול אימת שנראה שהמרכבה המדינית מתחילה לנוע.
משום כך הכתובת היא: פואד בן-אליעזר. לא אהוד ברק. ואז נראה מה יעשו השרים אבישי ברוורמן ויצחק הרצוג וחברות הכנסת הפעילות יעילות כמו שלי יחימוביץ ועינת ווילף, שזוכות לכותרות שמנות בתחום הכלכלי חברתי אך קולן לא נשמע בנושא המדיני, נושא שהוא אבי אבות העתיד הכלכלי והחברתי. כאמור גם פואד הוא איש של יושרה. הוא חייב רק לממש את הפוטנציאל שלה, לצאת מן הזירה ולהשאיר את הקרב בין ביבי ואיווט ואת אהוד ברק כצופה.אלא אם כן יקרה נס. איך אמר אבא אבן: יהודים לא מאמינים בנסים, הם סומכים עליהם.

תאריך:  03/10/2010   |   עודכן:  03/10/2010
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
איווט ופואד
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
איוט ופואד
עמי נדב  |  3/10/10 11:32
2
מהי האסטרטגיה של פואד?
בן צבי  |  3/10/10 18:51
3
פואד מטיל הרבה ביצים ונח שנה
** מומחה לאיסלם *  |  3/10/10 23:35
4
לא צריך לשמח את עיתון הארץ
ד.ה  |  4/10/10 05:43
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
רוני אלוני-סדובניק
כריתה שיטתית של רחם לילדות ברשות הפלשתינית - עוד חוק מתוך "חוקי נירנברג" החדשים נגד נשים ברשות הפלשתינית
יוני בן-מנחם
המבוי הסתום במגעים למצוא נוסחת פשרה בנושא הקפאת ההתנחלויות עלול להימשך עוד זמן רב    שני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם מסיבות פוליטיות, וממשל אובמה מעוניין "לעבור בשלום" את הבחירות לקונגרס בנובמבר    להערכת הפלשתינים, ממשל אובמה עשוי להודיע באופן פומבי לאחר הבחירות לקונגרס כי קווי 67' הם גבולותיה של המדינה הפלשתינית
ראובן לייב
במרומי קומתו ה-16 של מלון "טורם", בעיירה באד-צורצך שבשווייץ, מציעה מסעדת "פנורמה" את העילית שבעילית הקולינריה
מרטין שרמן
ניסיון העבר באימוץ תוכניות כמו יוזמת ז'נבה והמשך ההתעקשות לישמן מעידים על "עקומת למידה" שטוחה למדי    כי לקח ניסיון זה הוא שהסיכוי להצלחת היוזמות קלוש ומחיר כישלונן עצום - מה שהופך אפוא את הדבקות הכפייתית של חסידיהן לא רק לבלתי שקולה בעליל, אלא להימור בלתי אחראי
רן ברץ
נבואות המחנה של שוללי ההתנחלויות מתבררות בחלוף זמן קצר בלבד כהבל וריק    כך בעקבות ה"כיבוש" לא הפכה ישראל למדינה פאשיסטית וללא-דמוקרטית, היא מוסרית ודמוקרטית הרבה יותר משהייתה לפני 1967    אין היא מנצלת היום את הפלשתינים ככוח עבודה זול והיא עדיין פורחת    כל הנסיגות האחרונות, בניגוד להבטחות, הרעו את מצבה האסטרטגי של ישראל    השלום אינו מעבר לפינה, ועל המזרח התיכון החדש אין צורך להרחיב את הדיבור
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il